השבוע עלה מסע פרסום ענק, שכולל תמונות של המון ערבי מניף דגלי אש”ף לצד הכיתוב בערבית: “בקרוב נהיה לרוב”. היו גולשים שהתקשרו למערכות האתרים כדי לברר אם חמאס השתלט עליהן. הם לא טעו לגמרי. אבל לא מדובר במתקפת סייבר, אלא בבכירים לשעבר במערכת הביטחון שנראה שהפנימו את תעמולת אש”ף, וטיעוני חמאס כנראה השתלטו להם על השכל.



פעם שאלו: איך יודעים שעורך דין משקר? והתשובה הייתה: שפתיו מתנועעות. והיום צריך לשאול: איך יודעים שקצינים בדימוס משקרים? והתשובה: כשהם מתחילים לדבר כמו עורכי דין. כשמטרתם נותרת בלא שינוי, אבל התירוצים מתחלפים בכל פעם. “נבוא ונטען...”, הם אומרים, “ולחלופין נטען....”, ולחלופי חלופין נטען....”, יש לנו המון תירוצים למה לסגת. בסוף אחד יתפוס.



פעם שיקרו לנו והבטיחו שלום תמורת שטחים. רבים מה”ביטחוניסטים לשעבר” הבטיחו לנו שלום אם ניסוג ונקים מדינה פלסטינית. דמם של כל “קורבנות השלום” בראשם. איננו שוכחים את מי שהבטיחו לנו שאם נכניס את ערפאת ארצה וניתן לו נשק, הוא יילחם בחמאס, הוא ימנע טרור. כשהם ראו שעם ישראל לא קונה יותר את השקר הזה של “שלום” עם הפלסטינים, עברו לנוסחה חדשה: נסיגה חד־צדדית. כי “זה האינטרס שלנו” להיפרד מהערבים. אז ניסו את זה בלבנון - וקם חיזבאללה כאיום אסטרטגי. וניסו את זה בעזה - וקיבלנו רקטות עד ירושלים וחיפה ומנהרות טרור. את רעיון הנסיגה החד־צדדית הובילו גנרלים מהוללים. מכאן שיכול אדם להיות גנרל אמיץ וגם שוטה מדיני. כשראו שגם לסחורה הקלוקלת הזאת אין קונים, יצאו השבוע “הלשעברים” בקמפיין “בקרוב נהיה לרוב”: הם כנראה שונאים ערבים, וכנראה גם מפחדים מהם, ולפיכך צריך להיפרד מהם מיד. יכול אדם להיות גיבור בשדה הקרב ופחדן אזרחי. התירוצים מתחלפים, והמטרה נשארת: העיקר לסגת מארץ ישראל. ולכל התמהים מה יהא על ביטחוננו כשנצא מיהודה ושומרון, הם מבטיחים: רק את ההתנחלויות צריך להקפיא או לסלק. אבל צה”ל ישמור עלינו ולא יצא מהשטח, כי הרי גם הם לא מאמינים בשלום.



אבל אלו שאומרים שאין לנו זכות וחובה ליישב את המולדת שלנו, ורק יכולת לשלוט ב”שטחים” בכוח הנשק - הם הגזלנים והכובשים והמדכאים האמיתיים. הם כובשים נטו. בלי שום זכות ותביעת ריבונות במולדת. אבל אנחנו ציונים, ואין ציונות בלי ארץ ציון. וחלילה לנו להיות כאן ככובשים בלבד. אם בן־גוריון היה פחדן כמוהם - לא הייתה קמה המדינה. כי גם אז היה כמעט “רוב ערבי” במדינה שבדרך.



זה לא הגדר, זאת החומה



“הלשעברים” מודים שכרגע אין עם מי לעשות שלום וגם יודעים כי אין סיכוי לתוכנית שתי המדינות. אז למה לברוח? כי אנחנו לא רוצים את כל הערבים הללו. אז למה אינם מסכימים לספח את בקעת הירדן, שאפילו לשיטת מפלגת העבודה, צריכה להיות גבול הביטחון של ישראל? הרי יש בה ערבים מעטים בלבד. ולמה לא לספח את מעלה אדומים, ולאורך כביש מספר 1 עד לגשרי הירדן? הרי יש שם רק כמה אלפי בדואים ותו לא. איך זה מביא לרוב ערבי? הטענה שלהם מתמוטטת כשבאותה נשימה הם נלחמים נגד סיפוח כדי שלא נאבד את הרוב היהודי במדינה, אך גם מתנגדים לסיפוח חלקי של שטחי C, הכוללים את כל ההתיישבות היהודית ופחות מ־100 אלף ערבים.



ואחר כך באים המומחים לשעבר הללו ומסבירים מדוע חובה מיד להשלים את הגדר. כי רק הגדר מצילה אותנו מפיגועים. הגיעה העת להוציא את האוויר גם מהשקר הזה. אם גדר ההפרדה היא שמונעת פיגועים בתחומי מדינת ישראל, איך זה ומדוע פחתו הפיגועים גם מחוץ לגדר, בתחומי יהודה ושומרון, באותה מידה שפחתו בתוכה? צה”ל והשב”כ הם המסכלים פיגועים בלי קשר להימצאותה של הגדר. מיד לאחר מבצע חומת מגן פחתו הפיגועים דרמטית, בשעה שגם מחצית הגדר עוד לא הושלמה. הגדר אינה אלא החלום השמאלני לתוואי הגבול של מדינת ישראל.



למה צריך השמאל כל כך הרבה בכירים לשעבר במערכת הביטחון שיתייצבו מאחורי התוכנית? כי צריך כנראה המון עלי תאנה להסתיר את ערוות השקר הזה. אמת פשוטה לא זקוקה להמון גנרלים.