מוצאי שבת גשומה בתל אביב. בשדרות רוקח שבצפון העיר רועד שלט חוצות ענק ועליו תמונה עבדקנית: "ברק חייב לחזור! ביבי איבד את זה". כמה עשרות מטרים משם, בביתן 2 בגני התערוכה, ארגן עו"ד גיא גיסין חוג בית לחבר פוליטיקאי - אבי גבאי. גבאי, לשעבר השר להגנת הסביבה, הצטרף לאחרונה למפלגת העבודה.
הוא התפטר מהממשלה בטריקת דלת ומאז לא החליף מילה עם ראש מפלגתו הקודמת, משה כחלון. "עוד לא הכרזתי על כך סופית, אני עדיין צריך לדבר עם כמה אנשים, אבל אני מתכוון לרוץ לראשות המפלגה", חושף גבאי בפני הקהל הקטן את מה שיהפוך במהלך השבוע לכותרת. אבל בשביל גבאי ראשות המפלגה היא רק תחנה בדרך. "את הממשלה הבאה לא תרכיב אף אחת ממפלגות האווירה. רק מפלגה גדולה כמו העבודה או הליכוד יכולה להקים כאן ממשלה", הוא אומר נחרצות.
הוא פוליטיקאי חדש יחסית אבל לא טירון. יש לו כבר יועץ אסטרטגי: אבירם כהן, שהיה דובר בזק בינלאומי בתקופה שבה היה גבאי מנכ"ל החברה. מאוחר יותר היה כהן דובר בנק לאומי. את מפת הדרכים מספק לו הסטטיסטיקאי קמיל פוקס. בסקרים של פוקס זוכה גבאי לפופולריות השמורה למועמדים חדשים ו"נקיים", שאינם מצולקים בקרבות פוליטיים והתחייבויות שנאלצו להפר.
בחדר יושבים כ-50 מתפקדים פוטנציאליים. גבאי מציע להם עסקה: תסכנו 75 שקל, התפקדו למפלגה ותצביעו בעדי. תהיו אופטימיים, אל תהיו כמו אלה שמתלוננים שאינם זוכים בפיס ואף פעם לא קונים כרטיס. גבאי כבר מכר 3,000 כרטיסים, ואם ראשי העבודה מודאגים מהמתחרה החדש, הם תמיד יכולים להתנחם בתוספת של 225 אלף שקלים לקופה המצומקת של המפלגה.
לחניון גלשו מכוניות טובות. גיסין, עורך דין אזרחי שעשה תועפות מייצוג בעלי איגרות חוב בשוק ההון, זימן לחוג הבית חברים בקהילה המשפטית, אנשי עסקים ומנהלים. קהל קלאסי של מצביעי מפלגת העבודה בבועה התל אביבית, הגיל הממוצע גבוה מגילו של גבאי (49), אבל הגיעו גם כמה צעירים המנסים לתהות על קנקנו של המועמד החדש.
מחפשים גנרל
עתידו הפוליטי של גבאי נתון במידה רבה בידיהם של בוחרים בסביבות גיל 30. הצעירים שואלים את גבאי איך הוא מתכוון לפתור את משבר הדיור. שאלה מכשילה: גבאי היה יד ימינו של כחלון, ואחראי במידה רבה לתוכנית כחלון לפתרון משבר הדיור. אבל בתקופת כחלון העמיק השבר וגברה הביקורת על שר האוצר. מהלכים מאולתרים כמו התוכנית המקרטעת "מחיר למשתכן" ומס על בעלי דירה שלישית לא הוסיפו לו נקודות בדעת הקהל.
גבאי נמנע מלמתוח ביקורת ישירה על הבוס לשעבר: "במצע של מפלגת כולנו אין אף מילה על 'מחיר למשתכן' או על מסים. המצע התמקד בפתרון בעיית היצע הדירות. אם היו עושים יותר, אפשר היה להצליח יותר", הוא אומר.
הקהל ידידותי בדרך כלל אבל אינו ממהר להתמסר. הם מסודרים, הכלכלה מבחינתם בסדר, גם הילדים יהיו בסדר. אבל הם מחפשים גנרל. מאז איבדה את השלטון לפני 40 שנה, חזרה מפלגת העבודה פעמיים להנהיג את הממשלה. בשני המקרים הובילו אותה רמטכ"לים לשעבר: יצחק רבין ואהוד ברק, ההוא משלטי החוצות. הם לא מחפשים לוי אשכול חדש, הם מתגעגעים לרבין, וגבאי מוכן עם ציטוט של בנו בן ה-14: "אם יקשרו תרנגול לשולחן ראש הממשלה מספיק זמן, הציבור יאמין שככה צריך להיראות ראש הממשלה ויבחר בו". בינתיים הוא לא מכחיש שהוא משוחח עם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. "אני מדבר עם אנשים כאלה", הוא אומר.
גבאי הוא מנהל מקצועי. שיא הקריירה הניהולית שלו היה בחברת בזק: הוא הגיע לשם במסגרת התנועה הרגילה של פקידים במשרד האוצר לתפקידים פיננסיים בחברות ממשלתיות. כשבזק הופרטה, התקדם גבאי מניהול חברה בת למנכ"ל החברה. עם ההפרטה באו השכר הגבוה והאופציות שהפכו את גבאי, עדיין בשנות ה-40 המוקדמות לחייו, לאחד המנהלים המתוגמלים במשק ולאיש אמיד, שאינו תלוי במשכורת חודשית לקיומו.
לאחר שפרש העמיד את כישורי הניהול שלו לרשות כחלון. "הכרתי אותו כשהוא היה שר התקשורת ואני הייתי מנכ"ל בזק והתרשמתי מהתפיסות החברתיות שלו", הוא מספר. גבאי קיווה לקבל אחרי הבחירות משרד כלכלי גדול, שבו יוכל להשתמש בכישוריו המינהליים. כחלון לא הכניס אותו לרשימה לכנסת ולאחר המו"מ הקואליציוני קיבל גבאי את המשרד להגנת הסביבה. לאחר הסתגלות לא קלה הוא נכנס לעניינים, קידם את "חוק השקיות" שהתעכב ותוכניות לצמצום זיהום האוויר בחיפה. זמן קצר לאחר פרישתו קרסה תוכנית שיזם לסילוק מכל האמוניה המאיים על שלום תושבי המפרץ.
במסעו בחזרה לפוליטיקה הוא פורש חזון של ניהול מקצועי, התפור למידותיו. האג'נדה האידיאולוגית שלו אינה אומרת הרבה ("אני לגמרי מאמין בכלכלה חופשית"), ובענייני ביטחון הוא אומר ש"צריך להילחם בטרור ולדבר עם אבו מאזן". השינוי העיקרי שהוא מציע מתייחס לאופן שבו צריכה המדינה להתנהל. ואם הוא או מישהו אחר יגשימו את ההבטחה הזו, ישתנו פני המדינה הזו.
"האג'נדה שלי היא לנהל את המדינה כמו שצריך, כך שהדברים הבסיסיים ייעשו נכון. המדינה מנוהלת על ידי פוליטיקאים שאיש לא הכשיר אותם לנהל מדינה", הוא אומר לקהל, ומסביר שמקור התקלות בניהול המדינה הוא תהליכי קבלת ההחלטות והמינויים הפוליטיים. העיסוקים הפוליטיים של השרים אינם מאפשרים להם, לדעתו, לנהל כראוי את משרדיהם. "שר החינוך או שר הבריאות אינם יכולים להיות פוליטיקאים. מערכת החינוך שלנו לא מנוהלת ואינה מתאימה את עצמה לדורות שמתחלפים. במקום להשקיע במורה מייצרים בירוקרטיה אינסופית, ואם אין מורה טוב, לא חשוב כמה אייפדים יחלקו לתלמידים". הוא מרבה להשתמש בדימויים מעולם המנהלים: "תחשבו על מנכ"ל שעסוק יומיים בשבוע בדירקטוריון שלו. חברות שמנוהלות כך קורסות בדרך כלל ומגיעות למחלקת הפירוקים".