ימים ספורים חלפו מאז שהנשיא לשעבר ברק אובמה סיים את כהונתו, ואנו כבר עדים לניפוץ כמה ממורשותיו. לפי שעה מדובר במורשות שעיקרן נושאים פנים־אמריקאיים. החידה הגדולה בעיני היא מה יהיה עם הסכם הגרעין עם איראן. אבל דוחקת ומיידית יותר, לדעתי, היא החידה של "המורשת" הסורית. איך יטפל בה ממשלו של הנשיא דונלד טראמפ? ממשל אובמה השאיר כאן ירושה של אנרכיה, טבח עם, אסלאם קיצוני משגשג ומעל לכל הגמוניה רוסית וגם איראנית. הנושא הסורי הוא למעשה כיום הנושא הבינלאומי החם ביותר, והוא המפתח, לדעתי, ליחסים העתידיים בין טראמפ לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין.
רווחת מאוד גישה הגורסת כי טראמפ יפנה את הבמה הסורית לרוסים, והם יהיו אלו שיקבעו את העתיד שם. אם גישה זאת נכונה, הרי פירושו של דבר ניצחון לנשיא בשאר אסד ולמה שנקרא בזמנו "ציר הרשע", שכלל את איראן, חיזבאללה וסוריה של אסד. יתר על כן, משמעות "הוויתור האמריקאי" היא גם ניצחון לזרם השיעי על הזרם הסוני; ניצחון לאיראן, שתיהפך לכוח האזורי השולט בסהר הפורה מעיראק דרך סוריה ועד לבנון והים התיכון; ובו בזמן, זאת תהיה מפלה למדינות הסוניות, ובראשן סעודיה.
איני מקבל את הגרסה הזאת ומתקשה לראות את הממשל האמריקאי החדש מוותר בצורה גורפת לפוטין ומפקיר את סוריה בידיו ובידי ציר הרשע. מדוע? ראשית, לפי כל הידוע, ממשל טראמפ רואה באיראן אויב. איראן שולטת כבר, למעשה, בעיראק, ודומני שארצות הברית לא יוכלו לעשות דבר בעניין זה. ברגע שצבא ארצות הברית עזב את עיראק, היה ברור לכל בר־ דעת כי היא תיפול בסופו של דבר כפרי בשל בידי האיראנים.
כיום הכוח היבשתי החזק והגדול ביותר בסוריה במחנה של אסד הוא של איראן: כוחות איראניים ישירים ממשמרות המהפכה; כוחות של מיליציות שיעיות מעיראק ומאפגניסטן וחיזבאללה. הוא בשר התותחים העיקרי של המשטר האיראני. האם ממשל טראמפ ייתן ידו לשליטה איראנית בסוריה? שנית, מדינות ערב הסוניות, ובראשן סעודיה ומצרים, מצפות מממשל טראמפ לתמוך בהן מול איראן. האם הוא יזניח אותן כמעשה אובמה?
שלישית, ישנה ישראל, בעלת הברית. לדעתי, האינטרס העליון של מדינת ישראל טמון קודם כל במרכיב השלילי: באופן כללי, שבסוריה לא יהיה שלטון של ציר הרשע; ובאופן קונקרטי, שרמת הגולן לא תהיה בידי ציר הרשע; שכוחות חיזבאללה וכוחות משמרות המהפכה האיראניים לא יהיו שם. זאת, לדעתי, צריכה להיות העמדה הישראלית שתוצג בפני ממשל טראמפ. להערכתי, העמדה הזאת וההתעקשות עליה הן קריטיות ועדיפות בהרבה על השגת הסכמות אמריקאיות כאלו או אחרות על בנייה בהתנחלויות. זהו נושא ביטחוני מהמעלה הראשונה, ולכן יש חשיבות יתרה להבנות שיושגו בין פוטין לטראמפ בנושא הסורי.
וכמה מילים על המצב בשטח. כיבוש מזרח חלב חיזק את אסד וציר הרשע, אבל בסך הכל המצב בשטח בכל סוריה לא השתנה. רוב שטחה של סוריה נמצא בידי המורדים, וחלקו הגדול עדיין בידי דאע"ש. העובדה המכרעת היא שבלי חיל האוויר הרוסי, כוחות ציר הרשע לא מסוגלים בשום אופן להכניע את המורדים לכל סוגיהם. אז מה יהיה? כמאמר השחוק: צריך לחכות ולראות.