זה התחיל בטפטופים ונמשך בזרם קולח של מתמודדים על ראשות העבודה. מבחוץ ומבפנים, מהפריפריה ומשדות האליטה, גנרלים לשעבר וכאלה שעשו את המכה, עוד ועוד מועמדים נוהרים בהמוניהם, ממלאים את המסכים ואת דפי עיתוני סוף השבוע. כל אחד מהם סבור שהוא־הוא המושיע, שהאופוזיציה מחכה רק לו, שאצלו נמצאים המפתחות הנכונים להצלת המפלגה ואולי להצלת המדינה כולה. חלקם קלטו במהירות שקפצו מעל הפופיק ושבו בשקט על עקבותיהם. רובם ממשיך לדחוף בכל הכוח ולא ברור לאן. במפלגת העבודה כל הכוונות הטובות מובילות אל השאול.
לכאורה כל התנאים כשרים למפלגת העבודה לפרוץ קדימה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מוקף בבדיקות ובחקירות. דוח מבקר המדינה בנושא צוק איתן מאיר את כשליו הטרגיים של יו”ר הקבינט המדיני־ביטחוני להוביל מדיניות, לפתח אסטרטגיה או במילים אחרות, להנהיג. פרסומיו ההולכים ומתרבים של ברק רביד ב”הארץ” על הנכונות של נתניהו ללכת לקראת יוזמות מדיניות ולקראת ממשלת אחדות מערערים אף הם את מעמדו הן במפלגת הליכוד והן בקרב הציבור כולו. במישור אחר, שוק העבודה הישראלי, הסובל מחוסר שוויון, מהיעדר מערך פנסיוני, מעוצמתם ההרסנית של ועדים גדולים, מהיעדר הכשרות מקצועיות - משווע לשינויים.
מרוץ על ראשות ההסתדרות יכול היה להיות הזדמנות מצוינת למפלגת העבודה להחזיר אל סדר היום הציבורי את השיח החברתי הנחוץ כל כך לחברה הישראלית.
אך כגודל ההזדמנות המצויה בפני מפלגת העבודה - כך עומק הכישלון. קרבות הבוץ על ראשות ההסתדרות מעלים טעם רע וריח מפא”יניקי ומחזירים להסתדרות את כל ההקשרים השליליים מימי העבר, שמהם היא מנסה להשתחרר. מצעד המתמודדים לראשות המפלגה הוא ביטוי לחולי מנהיגותי. היטיב לייצג חולי זה יו”ר המפלגה יצחק הרצוג, שעלה אתמול לשידור בגלי צה”ל וטען: “אנשים מבינים שיש לנו פוטנציאל, אבל צריך להפסיק לשחק בקקי ופיפי ולקעקע מבפנים את המפלגה”.
כולם רוצים להחיות את הגווייה הזאת, שנקראת מפלגת העבודה, להחזיר לה את יוקרתה וזיו עלומיה. אלא שהדנ”א שלה, המצווה עליה לאכול את עצמה מבפנים בקרבות אגו ותככנות בלתי פוסקת, חזק בינתיים מכל המועמדים הראויים ואלו שפחות. הדם הרע בין מנהיגיה השונים לא התחיל היום. זכורים לכולם הקרבות בין שמעון פרס ליצחק רבין. ההבדל הוא שכיום קשה להסתיר את הכיעור של המהלכים הפוליטיים, שבעבר נותר ברובו מאחורי הקלעים.
מפלגת העבודה תוכל להתחיל לשקם את עצמה רק לאחר הפריימריז, וגם זאת רק אם די אנשים יוכלו לאפסן את האגו שלהם ולהתייצב בחזית אחת עם המועמד שייבחר. לא מן הנמנע שבסופו של יום זה יהיה דווקא הרצוג; מי שעל פי הפרסומים האחרונים, ברגע האמת, כאשר ראש הממשלה כתב מסמך שהיה בו כדי להתניע תהליך מדיני שמטרתו הגעה לפתרון שתי מדינות, דרש הוכחות והראה סימני חיים של פוליטיקה בעלת חזון.