אחרי שהימין התאכזב מטראמפ על שלא הוציא מיד רישיונות בנייה ברחבי הגדה המערבית, לא העביר את השגרירות ולא הביע הבנה לסיפוח השטחים, הגיע תורו של השמאל להתאכזב מיוזמת השלום של הביזנסמן, שבראייה נדל”נית היה אמור לבצע פרצלציה, דהיינו חלוקה מחדש של מקרקעין בינינו לבין הפלסטינים ולהביא שלום לחיילינו ושלווה לארמונותינו.

לפעמים, כאשר אדם מן השורה ניצב תוהה מול תעלולי טראמפ ושות’, אין לו ברירה אלא לשאול את עצמו: כמה האיש הזה וצוותו הקרוב (בתו איוונקה טראמפ, חתנו ג’ארד קושנר ויועצו סטיבן באנון) יכולים להיות מטומטמים? אחד הרעיונות הגאוניים האחרונים, תעתועים אחד־אחד, היה “לכנס בוושינגטון פסגה של המנהיגים הערבים”, על רקע המשבר הקטארי ובמטרה ליישב את הסכסוך בין מדינות המפרץ ולהילחם ב”קיצוניות האסלאמית”. אחד הדברים שצפויים לעלות שם לדיון הוא המלחמה בסוריה. אחת השאלות היא, למשל, מה זה “לכנס את הערבים בוושינגטון?” וושינגטון נאבקת בימים האלה בסוריה נגד רוסיה על שליטה באזורי מפתח בגבולות עיראק, ירדן וישראל. האם מישהו חשב שם לאלפית השנייה שהצד השני, השיעי, יגיע לוושינגטון כדי להתקרקס בחסות הבית הלבן? שפוטין יסכים שטראמפ יתפוס בעלות על המלחמה שהוא השקיע בה לא מעט כסף (קורבנות כנראה לא מעניינים במיוחד את שניהם)? טראמפ יכול בהחלט לזמן את מדינות הציר הסוני, ואפילו את ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשבת יחד ולסכם מיני דברים שתלויים לגמרי בצד השני, וכל האקט הזה הוא לא יותר מפרפור של ממשל שאין לו מושג (תוכנית אסטרטגית) לטיפול במצב.


ביקור הזוי. ג'ארד קושנר ואבו מאזן, צילום: רויטרס



התהליך ממתין להמתת חסד

לעומת הבית הלבן, שאין לו תוכנית של ממש בשום נושא, לישראל יש בהחלט תוכנית אסטרטגית. לפני כמה ימים, בתגובה לזליגות ירי בצפון רמת הגולן, תקף חיל האוויר מטרות של צבא סוריה בצפון. לך תדע מה קרה שם בדיוק. האם הירי הסורי “זלג” או בהזדמנות הזו שנשמעו באזור פיצוצים, ישראל חוללה אירוע מדרבן (פרובוקציה, בעברית מדוברת), שבחסותו עזרנו לבעלי בריתנו מול צבא סוריה?

כמו כן, אנחנו, לטובת ההסדר המדיני כמובן, עוזרים לבעל בריתנו לרגע, אבו מאזן, ללחוץ את חמאס בעזה על חשבון אומללי הרצועה. במקביל הגיחו לכאן קושנר וג’ייסון גרינבלאט, נציגיו של טראמפ, לביקור בזק הזוי. הם החליפו חוויות עם נתניהו ונסעו לרמאללה עם דף המסרים שלו: להפסיק את התשלומים למשפחות מחבלים, להפסיק את ההסתה ולשאול מדוע אבו מאזן לא גינה את הפיגוע בשער שכם. אבו מאזן שמע, ודובריו אמרו “חבל על הזמן”. לשאלה מדוע אינו מוכן להיפגש עם השגריר האמריקאי דיוויד פרידמן, ענו במוקטעה שפרידמן תומך בהתנחלויות. למחרת חזרו השניים, שאין להם מושג מה לענות ומה לשאול, לוושינגטון (לא חבל על הדלק?) כדי “לתדרך את הנשיא טראמפ, את שר החוץ רקס טילרסון ואת היועץ לביטחון לאומי ה.ר מקמסטר”. ועוד נמסר מהבית הלבן כי הם “יקיימו דיון לגבי הצעדים הבאים של הממשל בתהליך השלום”. במילים אחרות: התהליך גוסס על המדרכה וממתין לכדור הגואל שיוודא הריגה.