שוב נערף ראשו של יו”ר מפלגת העבודה. היציבות בעבודה ספגה מכה נוספת. מי שהגיע למטה הבחירות המרכזי בגני התערוכה היה יכול בקלות לטעות בשער כניסה אחד ולהיקלע ללונה פארק הסמוך, שם נמצא מתקן הממבה השחורה שבו עולים מעלה־מעלה ונופלים בבת אחת מטה. סמלי באופן כמעט מוגזם לתיאור גורלם של ראשי מפלגת העבודה.
לפני כשנתיים, בחגיגת 60 שנה לצוותא, היה צריך הסטנדאפיסט תום אהרון להזמין לבמה את רון חולדאי. הוא הכריז בערך כך: אני מזמין לבמה את ראש הממשלה הבא מטעם מפלגת העבודה, מר רון חולדאי. אוי לא, סליחה, זה הטקסט של עוד ארבע שנים. אני מזמין לבמה את יו”ר מפלגת העבודה המודח מר רון חולדאי. אוי לא, סליחה, זה טקסט לעוד שלוש שנים. אני מזמין לבמה את יו”ר מפלגת העבודה רון חולדאי. סליחה, זה טקסט לעוד שנתיים. אני מזמין לבמה את ראש עיריית תל אביב.
ציטטתי מהזיכרון. אלה היו ימים שבהם דובר על כך שחולדאי ירוץ לראשות המפלגה. אני מניח שחולדאי שמח היום שהוא לא שם כי מסתבר שתכונות הסף ששווקו כוללות שם משפחה כגון פרץ או גבאי. קשה לי להצטרף לרמיזות העבות כעובי פיל מפוטם שנשמעו על יתרון “הקהלים החדשים” והקול המזרחי. זה נשמע נמוך כל כך, שאם זה יהיה מצע העבודה, הרי כל המדינה נפלה עם המסר הזה לתוך בולען.
"יש התעוררות במפלגה", אמרה לי הפעילה
כשהייתי אמש במטה הבחירות המרכזי אמר לי יו”ר ועדת הבחירות, השופט בדימוס יעקב שמעוני, שעתיים וחצי לפני סגירת הקלפיות: הגענו ל־40% והתקווה היא להגיע ל־60%. התקווה לאחוז גבוה התגשמה. פנינה שלג, פעילה, רואה בזה סיבה לאופטימיות: “לא משנה מה התוצאה, יש התעוררות במפלגה, יש חיים. הפריימריז עשו טוב. מעכשיו, אם אני מרימה טלפון לפעיל, הוא מעוניין לשמוע אותי, ואני מקווה שמצב העירנות הזה יתקיים גם בהמשך”.
היא הפסיקה לרגע את שיחתנו ואמרה שלום לצעיר בחליפה שחורה, כפתור סגור ועניבה. זה גילי ביילין, בנו של יוסי ביילין, שבא להצביע. הוא נראה חריג בשטח בלבוש הרשמי מאוד שלו. פעילים אומרים שהוא הרבה יותר ימינה מאבא שלו, וגם הוא תורם לקביעה הזו כאשר אומרים לו: לך לכיוון שמאל להצביע. והוא עונה: “שמאל? אולי מרכז?”.
השאלה היא מה יהיה מעתה כוחם של אנשי מרכז במפלגת העבודה, שבה פעילים כפנינה שלג אומרים עליהם: “מרכז זה ימין”.
לבי לבוז’י. כל אחר הצהריים הוא עמד שם, בחום ובלחות, מצוחצח ולא מזיע, כשלצדו רעייתו מיכל. היחיד מבין המועמדים שראיתי שם בשש בערב, שלוש שעות בלבד, לפני סגירת הקלפיות. בשלב הזה השאר היו פעילים ונערים ונערות ליד שולחנות עם שלטי המועמדים. חם ולח, כאמור, ולו הייתי אחד המצביעים, הייתי מאריך את זמן ההתלבטות שלי מול הקלפי כי שם ממוזג. אולי זה מה שגרם לאיחור בהודעה על התוצאות.