המהפך בהנהגת מפלגת העבודה הניב גל של הערכות לגבי סדר העדיפויות של היו"ר החדש אבי גבאי. אך נושא אחד נעדר לגמרי מהדיונים: חידוש הברית בין היהדות הדתית למפלגת העבודה - ברית שהייתה קיימת בזירה הפוליטית־מפלגתית מאז תחילת שנות המדינה ועד לעלייתו לשלטון של מנחם בגין.

לא נראה שהיעד הזה מופיע בכלל ברשימת תוכניותיו של גבאי. הרעיון הזה גם נעדר לגמרי מהדיווחים באמצעי התקשורת, וחבל. תחייה של יחסי גומלין בין מפלגת העבודה לציבור הדתי היא אתגר לא פשוט. אבל למפלגה מתרעננת השואפת להשיג את השלטון, אפילו רק מאמץ כן להתפייס עם המגזר הדתי צופן פוטנציאל לא מבוטל של מצביעים. הכוונה היא ליהודים הדתיים המתגוררים בערים הגדולות ובפריפריה שמחוץ למטרייה ההתנחלותית, במיוחד אלה העובדים לפרנסתם ומשולבים במקצועות הצווארון הלבן. הציבור שאולי הכי מצפה לחיזורים מצד ההנהגה החדשה של העבודה הוא המגזר החרדי־חסידי. זו לא ספקולציה, אלא הערכה המבוססת על שיחות עם עסקנים במגזר הזה.



בכל הנוגע להשקפות מדיניות, הרוב הגדול בקרב הציבור הזה נוטה לעמדות המפלגות הימניות של הליכוד או של הבית היהודי. אבל בנושאים חברתיים וכלכליים, התסכולים משלטון הימין הארוך הם כואבים יותר בקרב יהודים דתיים וחרדים אלה מאשר בחלקים אחרים באוכלוסייה. גבאי אינו נראה כמי שמתכונן להסתער ביוזמה מהפכנית במטרה לקדם פתרון מדיני לסכסוך הישראלי־פלסטיני. אם זו כוונתו, מצפים לו קשיים שיגזלו ממנו הרבה זמן ומרץ. עם זאת, בנושאים חברתיים הוא יכול להציע תוכניות שיקסמו ליהודים דתיים ולחרדים.

בעבר טיפחו מנהיגי מפא"י קשרים עם המפד"ל

בעבר, בשנים שלאחר קום המדינה, טיפחו מנהיגי מפא"י קשרים הדוקים עם ראשי מפלגות המזרחי והפועל המזרחי שהפכו למפד"ל, מפלגת "תורה ועבודה" הייתה שותפה לקואליציה, ומנהיגיה כיהנו כשרים מרכזיים. מלבד זאת, בהסתדרות פעלה סיעת "העובד הדתי" שהייתה תומכת טבעית של מפלגת העבודה. ראשי ממשלות כדוד בן־גוריון, משה שרת ולוי אשכול קיימו קשרים קרובים גם עם ראשי אגודת ישראל החרדית והלא ציונית. אבל כשהדור החדש של המנהיגים תפס את ראשות מפלגת העבודה והמערך, נותקו הקשרים עם המגזר הדתי המתון; נתק שהפך במרוצת השנים להתעלמות.

שמעון פרס היה מנהיג מפלגת העבודה האחרון שעוד השתדל לקיים קשרים עם רבנים ועסקנים חרדים וחסידים. אם כי זה לא עזר לו, והוא נכשל בהקמת ממשלה. יצחק רבין כראש ממשלה אהב להתחכך עם פוליטיקאים חרדים, היה ידידו של אברהם שפירא, מנהיג אגודת ישראל, וקירב את אריה דרעי.

התעלמותו של יצחק הרצוג מהמגזר הדתי ומהציבור החסידי, הייתה בעיניי אחד המחדלים הגדולים שלו כיו"ר המחנה הציוני. סבו, יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל, היה זה שבזכות מאמציו ניצלו מהתופת הנאצי והגיעו לארץ ישראל בשנות ה־40 שני האדמו"רים הגדולים בתנועת החסידות, האדמו"רים מגור ומבעלז ששיקמו את החסידות בישראל. נדמה שנכדו נמנע מכל קשר עם החסידים והחרדים.

יש לקוות שגבאי ישים קץ לריחוק בין מפלגתו לדתיים המתונים, החרדים והחסידים. כדאי לו ליזום פגישות עם אדמו"רים, רבנים ועסקנים חרדים. הוא יופתע לטובה מהתוצאות. תנועת החסידות, מלבד המהפכה שביצעה בתחומי התפילה, הלימוד וההתנהגות היהודית היומיומית, גם הייתה מהפכנית בתחום החברתי וקידמה את העדפת היהודי הפשוט ושוויון זכויות. לא מוגזם לומר שהשמאל בישראל יכול היה למצוא אוהדים ומצביעים בקרב חסידים, אבל לפני כן מנהיגיו חייבים לחדול מהמתקפות נגד הדת ולאמץ גישה מפויסת ומקרבת ליהודים חסידים. הם עשויים לגלות בחוגים האלה הרבה אהדה, ואולי אפילו מצביעים חדשים.