אז מה היה לנו השבוע? ח"כ דוד ביטן והשרה מירי רגב כינו את השב"כ "פחדנים" ו"הזויים", הרמטכ"ל בדימוס דן חלוץ הסביר שהם "לא השלימו את המעבר מקוף לאדם", ח"כ אורן חזן קבע עם פרלמנטר ירדני בגשר אלנבי קרב היאבקות שיגשר על קונפליקט הר הבית, עו"ד יורם שפטל לעג לרמטכ"ל שהוא "שמן" ו"עלוב נפש", ומרצ עתרו לבג"ץ נגד תוכנית הרדיו שלו כי הוא קרא לגלאון "דוברת חמאס" ועוד כמה פנינים. לקינוח קיבלנו פוסט מכונן (שלא עבר עריכה לשונית, אם מותר להתקטנן) של יאיר נתניהו נגד "הקרן להשמדת ישראל וגרורתה מכון מולד", שפרסם פוסט שלפיו נתניהו בן ה־25 לא עובד וחי על חשבון המדינה. וכל זה בשבוע של תשעה באב, כן? 

נתניהו צדק. שכחנו מה זה להיות יהודים. אפשר לדבר עד מחר על פילוג ושנאת חינם, אבל הפוליטיקאים הולכים ומקצינים, מתבהמים לנגד עינינו, יורדים יותר ויותר נמוך, מאבדים עוד בלמים. הבעת זעזוע לא ממש עובדת. Been There, Done That. לא ברור לגבי השלמת המעבר האבולוציוני מקוף לאדם, אבל אפשר לגבש מסקנות לגבי בני אדם שפיתחו עור של פיל, במיוחד אם הם משתייכים לתחום עיסוק מאוד מסוים. 

הפוליטיקה בעידן הזה היא צינור מי שופכין. זו המציאות. השאלה היא איך מסתכלים על המציאות הזו בעיניים ומתחילים לבחון מחדש את הכללים הקיימים, כי כנראה לא ממש ריאלי לצפות שהאנשים הללו ישתנו מעצמם. 




פעם היה צורך לאפשר לנבחרי ציבור חופש מקסימלי לביטוי, כדי שחלילה לא יחששו להביע את דעתם. היום המצב הוא הפוך. אם נבחרי ציבור חוששים ממשהו, זה שיתעלמו מהם. הפחד הקמאי שלהם הוא לטבוע בים הגועל, ונדמה להם שיצליחו לצוף רק אם יטנפו בעצמם, יכפישו, ישחררו את חרצובות לשונם. אף אחד לא רוצה להיות הפראייר שיפסיק ראשון. חסינות חברי הכנסת נגד תביעות דיבה הייתה נכונה לשעתה, אך כיום קידוש היתר של חופש הביטוי משמעותו רישיון לזהם חופשי בלי צורך לגבות שום דבר בעובדות. זה הפך את הזירה הפוליטית לזירה של שקרים והכפשות במקום לזירה של דיון וליבון רציני של מחלוקות.

כולם במשחק הזה, אז בואו נוותר על ההתחסדויות, על "מי יותר גרוע" ועל השוואות מיותרות. בסופו של דבר, עו"ד שפטל לא משתמש בביטויים גרועים מאלה של נתן זהבי, ולצד הבג"צים - מרצ יילחמו בחירוף נפש על חופש הביטוי של כלי תקשורת שנותנים במה לשנאה ולדעות דוחות לא פחות. אז מה עושים? איך מתחילים לנקות?

הרי לא ראוי להגביל צורת ביטוי של אזרחים, וכל כלי תקשורת רשאי להחליט לאיזה סוציופתים הוא נותן במה במסגרת מלחמתו למען הרייטינג בכסות "מגוון דעות". אבל נבחרי ציבור הם משהו אחר. מי שלא מסוגל להתנהג בממלכתיות ולשקול מילים בלי קשר לנטייתו הפוליטית, שיתכבד ולא ירוץ לכנסת, לא משנה אם הוא מהליכוד, העבודה, הבית היהודי או הרשימה המשותפת. צריך לעמוד בדרישות סף כדי להיות נציג ציבור, מעבר להצגת תעודת יושר מהמשטרה. ומי שלא מתאים לו - שיעשה את עבודת הקודש שלו מבחוץ, יכתוב פוסטים מבחילים כאוות נפשו, ישפוך שמן למדורה וינסה להסית ציבורים שלמים כדי לקבל עוד כמה לייקים. אבל שלא יהווה דוגמה.