שני סוכני מכירות עם מוצר יקר ונדיר כמו מאמץ לקידום שלום מגיעים בקרוב ארצה: חתנו של הנשיא טראמפ ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט. הבעיה היא ששניהם מייצגים פירמה המתמודדת עם פשיטת רגל מוסרית וסמכותה בשוק המדיני־דיפלומטי נמצאת בשפל. בהמשך לכך, העצה שהעניק מלך ירדן עבדאללה ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בפגישתם ברמאללה, שלפיה "חשוב לפעול עם הממשל האמריקאי לחידוש המשא ומתן לפתרון מדיני", הייתה לא נבונה; דוגמה קלאסית לעצת אחיתופל. הוד מעלתו נחשף כמי שאינו מעודכן במציאות הבינלאומית ואינו מודע למה שקרה למעמדה של ארצות הברית בזירה העולמית תחת נשיאותו של טראמפ.
 
בכל הנוגע לקידום פתרון מדיני לסכסוך הישראלי־פלסטיני, הבית הלבן וממשל הנשיא טראמפ הם פחות ממשענת קנה רצוץ. מי שסומך ובונה על התערבות אמריקאית כגורם מרכזי שיניב פריצת דרך משמעותית לפתרון מדיני, הוא שותף לאשליה של מלך ירדן.
 
אומנם המלך צדק כאשר, לפי הדיווחים, ציין את מחויבותו של הממשל האמריקאי לשלום. הוא רק שכח לציין כי מחויבות זו לא התחילה עם כניסת טראמפ לבית הלבן. מחויבות אמריקאית לשלום במזרח התיכון התחילה רשמית בכהונתו של רונלד רייגן. מעורבות של הבית הלבן ומחלקת המדינה במאמצים ליישם מחויבות זו נמשכת מאז בכל ממשל ואצל כל נשיא.


דונלד טראמפ. צילום: רויטרס
דונלד טראמפ. צילום: רויטרס




אצל נשיאים קודמים, המחויבות הזו באה לידי ביטוי במדיניות החוץ. כמו כן, מי שעסקו בקידום המחויבות נמנו תמיד עם הדרג הכי גבוה בצמרת הממשל, ובמיוחד היו מעורבים בכך שרי החוץ.
 

נכון שהמעורבות רבת־השנים הזו לא צלחה, אבל עצם העובדה שממשלים קודמים השקיעו מאמצים במטרה לקדם פתרון לסכסוך עיגנה את המחויבות האמריקאית לשלום. אלא שטראמפ הפך את המחויבות הזו לסיסמת בחירות שליוותה את קמפיין הבחירות שלו, כמו סיסמאות אחרות. טראמפ, כפי הנראה, לא כל כך האמין כי ייבחר לנשיא. לכן כמועמד פיזר מטרות כמו ביטול רפורמת הבריאות של ברק אובמה,

ביטול הסכם הגרעין עם איראן, בניית חומה בגבול ארצות הברית ומקסיקו, וכמובן השגת שלום בין ישראל לפלסטינים. עכשיו מתברר לטראמפ כי כנשיא היעדים האלה מורכבים, ואף אחד מהם לא קודם אפילו באינץ'.
 
חמור מכך, טראמפ דרדר את מעמדה של ארצות הברית בזירה העולמית באופן חסר תקדים. זה לא הבית הלבן, מחלקת המדינה או הממשל שיכולים לקדם פרויקט שאפתני כמו פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. "ארצות הברית כבר לא רק מפחידה או נלעגת, אלא גם הפכה ללא רלוונטית", כתב הפרשן הוותיק פריד זקריה. "האם באמת האמריקאים החליטו שהם לא רוצים יותר להיות אומה אוניברסלית עם המשימה הייחודית של הפצת חופש בעולם?" קונן דיוויד ברוקס בטורו ב"ניו יורק טיימס".
 
המסקנה הבלתי נמנעת היא שבכל מה שנוגע לקידום פתרון מדיני לסכסוך ואפילו לחידוש המשא ומתן, ישראל היא לבדה, ברשות עצמה. זהו גם מצבה של הרשות הפלסטינית. על הצדדים להבין: שום ישועה לא תגיע מהבית הלבן. המשך הקיפאון או מאמץ לחידוש המשא ומתן – הכל תלוי בהם ורק בהם. 
זה לא נורא כל כך.

הסכם אוסלו הראשון נוסח והושג במגעים חשאיים בין הצדדים אפילו בלי ידיעת הממשל האמריקאי, שהופתע בזמנו. אבל לשם כך צריכים לקום בשני המחנות אישים בעלי חזון, יצירתיות ואומץ לב מדיני. גם בתחום הזה הבית הלבן לא יכול לעזור.