בינתיים, כותב פרשננו המיוחד לענייני טרום־טראומה ומאניה־דפרסיה, אפשר להירגע. נשיאים עושים רוח וגשם אין, כלומר יש סערות וגשמים עזים בדרום ארצות הברית, אבל זה עדיין לא גשם גרעיני. אך לא למזג האוויר התכוון טראמפ כשאמר שזה "השקט שלפני הסערה", וכשנשאל מהי הסערה הצפויה, רמז בדרכו, "עוד תראו". בינתיים הוא ממשיך לרמז אימים על צפון קוריאה ("מצטער. רק דבר אחד יעבוד שם!") ועל איראן. אבל הבורסה הניו־יורקית גואה, כמו האגו של הנשיא, אף שהפופולריות שלו בשפל ללא תקדים.



בינתיים, המטורף מצפון קוריאה משהה את איומיו וטיליו. אולי בלחץ "המבוגרים האחראים" (שם זמני) סין ורוסיה - ואולי בגלל איומי הטראמפ - יעני, "אנחנו יכולים להיות מוטרפים יותר ממך". ויש חילופי הפחדות בין הטראמפ לנשיא איראן ולמפקד משמרות המהפכה שם בנוגע לתיקון או ביטול הסכם הגרעין ולהטלת הסנקציות. בינתיים, רה"מנו זוכה בעולם לקרדיט כאיש היחיד שיכול לשכנע את טראמפ, ובהשראתו עשוי/ עלול הנ"ל (שמשתדל מאוד לא לחקות את אלק בולדווין) להכריז שאיראן לא עומדת ברוח ההסכם ולדרוש מהקונגרס להטיל עליה סנקציות חריפות. הקונגרס, כולל הרפובליקנים, יוציא כנראה בתוך חודשיים החלטה מרוככת, שלא תגרום לאיראנים להכריז שמבחינתם אין הסכם ויש גרעין, אבל לא תשפיל מדי את טראמפ. בינתיים, ההסכם, שהוא הרע במיעוטו, יישמר כנראה בשינויים קטנים - והמערב, שצרותיו עצומות ממילא, ייאנח לרווחה עד לציוץ התוקפני הבא. כי לנשיא ארצות הברית, בניגוד לשלושת יועציו הבכירים, קלי, מאטיס וטילרסון, אין כל תוכנית. גם לא לציוץ של מחר בבוקר. "הוא רק רוצה לעשות רושם", אמר ליאון פאנטה, מזכיר ההגנה בימי אובמה.




מסיתים, אך ספק אם מסוגלים גם לקיים




בינתיים כולם תוהים אם טראמפ סתם מטורף או שוטה נפוח - או שזה הדונלד שבו שקופץ להפחיד את כולם עם מסכת ליצנים. צריך לקוות שבזמן שהוא מצייץ ומרמז ללא הכרה, ישמרו נבחרי הציבור בארצות הברית על הסכם הגרעין - ובנפרד ייזמו חוקים ותקנות חדשים להגבלת תוכנית הטילים של איראן ותמיכתה בארגוני טרור, וינסו לחייב אותה להוציא את עצמה מסוריה. מצד שני, גם ייבדקו כל האפשרויות הלא לחימות להשקיט את קים ג'ונג און, בלי להשפיל את טראמפ - ובערוצים חשאיים יימשכו המגעים השפויים בין האויבים, בתיווך מדינות אחרות, כדי להחזיר את העוינות הנוכחית לסטטוס־קוו. אין לצפות למהפכות גדולות. מקסימום יורחקו האיראנים וחיזבאללה לכ־50 קילומטרים מגבולנו הצפוני עם סוריה. בינתיים.



ואם נתניהו לא יסתפק בכך ויגיב ברטינות וביבבות התקרבנות, כדאי שתדעו שכמו שטראמפ המאיים על איראן וצפון קוריאה משתוקק בסך הכל למחוק את זכר שנואו אובמה מההיסטוריה האמריקאית, כך גם תאומו רה"מנו, שגם לו אין תוכנית, משתוקק יותר מכל להשתחרר מצל כתבי האישום המתהווים על שחיתותו לכאורה ומהאיומים על כיסאו. בתוך־תוכו הוא מבין שרצוי שהסכם הגרעין עם איראן יישמר בשמונה השנים הבאות. האלטרנטיבה, איראן גרעינית בלי הסכם, גרועה יותר, ואופציית המלחמה ברשעים הגרעיניים אינה מקובלת על העולם השפוי, שהפסיק לראות בטראמפ אוטוריטה רצינית. לכן ספק אם טראמפיהו, תאומי האחווה הדמגוגים והצייצנים, הניצבים מול העולם, מסיתים, מאיימים ומבטיחים, מסוגלים גם לקיים. בינתיים, הכל דיבורים.