נאום בנושא חשוב וקריטי כמו עתיד וגורל הסכם הגרעין עם איראן, שפרשנים בוושינגטון העריכו מראש שצפוי להיות "שינוי אסטרטגי", הניב בסופו של יום נאום טראמפיסטי טיפוסי ואופייני לאיש, זה שעדיין מדבר ומתייחס לבעיות ולנושאים כאילו הוא מועמד לנשיאות. להגדיר קובץ השתלחויות נזעמות, נזיפות קנטרניות נגד המשטר בטהרן והתעלמות מעובדות כ"שינוי באסטרטגיה" זה הגזמה פרועה ועלבון צורב לכל מה שמסמל מדיניות מסודרת וחשיבה פוליטית מושקעת ומאורגנת.



טראמפ היה במיטבו וזה בדיוק היה החיסרון הגדול והמכריע של הנאום. הנאום היה קופצני ולא ממוקד, כמו הזיגזג שטארמפ עשה ביחס לנושאים אחרים בחודשי כהונתו, דוגמת כישלונו לפרק את רפורמת הבריאות של אובמה או אי־יכולתו לאכוף בהיקף שביקש את צווי ההגירה שלו.



הוא חזר על קביעתו שזה "ההסכם הגרוע ביותר בהיסטוריה של אמריקה" אבל לא ביטל אותו ולא הסתלק ממנו. הוא האשים, ובצדק, את איראן בתמיכה ובסיוע לטרור, אבל נצמד לנוהג הנוח ולמוצא המרגיע שאימץ לגבי בעיות ונושאים אחרים - להטיל את ההכרעה הסופית על כתפיהם של חברי הקונגרס. לפי דיווחים, טראמפ אמור היה להכריז על משמרות המהפכה האיראנים כארגון טרור, אבל נסוג ולא עשה זאת. אולי גם את המהלך הזה השאיר לקונגרס.



מה שכבר אפשר לקבוע על סמך התגובות והפרשנויות שנשמעו בקרב דיפלומטים בכירים בניו יורק הוא שמבחינה מעשית הנאום לא ישנה הרבה, אם בכלל, את מעמדו של הסכם הגרעין הנוכחי. גם אם הקונגרס יחליט להוסיף סנקציות נגד איראן או להדק את אלה הקיימות, חמש המעצמות החתומות על ההסכם לא יצטרפו לסנקציות האמריקאיות החד־צדדיות וימשיכו, ואף יגדילו, את עסקות הענק שלהן עם איראן. שרת החוץ של האיחוד האירופי כבר הבהירה שההסכם שריר וקיים ויישאר כזה.



האיש האחרון בעולם שזעמו של טארמפ נגד איראן ישפיע עליו הוא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. לא עולה בדעתו של האיש בקרמלין להפסיק או אפילו להאט את ביצוע עסקת הנשק הענקית שלו עם איראן. במילים אחרות, הפסיכוזה של טראמפ לחסל כל זכר לכל דבר שיזם ויצר קודמו ברק אובמה לא צלחה בנוגע להסכם עם איראן, כשם שנכשלה בנושאים אחרים. ראש הממשלה בנימין נתניהו נחפז להחמיא לטראמפ ולהגדיר את תוכן הנאום כ"החלטה אמיצה". הבעיה היא שאם משהו בלט בתוך הנאום הזה הוא העובדה שהוא לא כלל שום החלטה.