חברי הכנסת חוזרים מחר לעבודה. מושב החורף נפתח, אם כי רוב אזרחי המדינה לא בעצם הרגישו שהכנסת יצאה לפגרה, ועכשיו, כשהכנסת חזרה לעבודה האזרחים לא יחפשו בשלט, המבולבל ממילא, את ערוץ הכנסת. הרי רוב הכיסאות בכנסת יהיו ריקים, ותמיד נוכל לראות בצילומים את כל הריפוד של הכיסא הריק במלוא הגוון החום בהיר שלו. התרגלנו למצב שבו הכנסת ריקה, אפילו שכנעו אותנו שאת רוב העבודה עושים חברי הכנסת בוועדות ולא במליאה.
בחודשים הבאים הכנסת תפעל כשאווירה של חקירות ולחצים ברקע. רבים מהצופים בדיונים דרך הטלוויזיה יבחנו את תפקודו של ראש הממשלה, אם הוא מצליח להפריד בין הלחצים והאיומים שגורמות החקירות לבין ההתנהלות השקולה המתחייבת מניהול המדינה. עד כה נתניהו לא נראה לחוץ או מעורער, אבל אני זוכר, וגם מפוני רצועת עזה זוכרים, את ההתנהלות של אריאל שרון המנוח כאשר החקירות הלחיצו.
יש לי חלום קטן ואני יודע שהוא לא יתגשם. החלום הוא שפתאום, בשקט ובלי בחירות, יתחולל מהפך פוליטי במדינה במושב הכנסת הזה. כל המפלגות הציוניות יתחילו לפעול יחד, כאשר כולם חוצים את חוקי המאבק המיותר בין קואליציה לאופוזיציה. המפלגות החילוניות שהן הליכוד, המחנה הציוני, יש עתיד, כולנו, ישראל ביתנו יתפקדו בתיאום מלא ביניהן בהעברת חוקים, ואיתם גם המפלגה הציונית הבית היהודי, ופתאום המפלגות החרדיות והמפלגות הערביות המאוחדות ימצאו את עצמן בחוץ.
הרי זו היא החלוקה הפוליטית האמיתית בישראל, וכל השאר משחקי אגו. אין ממש הבדל גדול במטרות של המפלגות הציוניות, ההבדל קיים רק בינן לבין החרדים והערבים, ומרצ החמודים שמתעקשים להישאר בשוליים. מובן שחזון כזה לא יתקיים, כי הוא הרי הדרך ההגיונית היחידה.