הגיליון האחרון של השבועון “טיים" הוקדש ל־25 ההמצאות החשובות ביותר בשנת 2017. כך הכריז שער הגיליון, ובעמודים הפנימיים זכו לציון כזה אייפון 10, מתקן לשאיבת חלב שניתן לנשיאה מתחת לחזייה לנוחות אמהות מיניקות, איזה סוג של רובוט, שכמו כל הרובוטים שמציגים בפנינו כל שנה, בינתיים לא עושה כלום, ועוד המצאות שאת רובן אנחנו לא ממש צריכים. אנחנו, בני המערב, זכינו להיות ממזרים בני מזל אשר חיים בעולם עשיר שבו יש לנו כבר הכל פעמיים. לא קל לחדש לנו.
עורכי “טיים" התעלמו מכמה המצאות שהיינו צריכים בישראל, והן בהחלט המצאות שהלוואי שהיו מומצאות, כי אז הן היו ראויות לציון כחידושי שנת 2017. למשל, שלט שאם אתה לוחץ בו 10 עולה ערוץ עשר, ואם אתה לוחץ 22 עולה ערוץ 2 (לשעבר), או המצאת אפליקציה לאיתור אנשים, שהייתה מקלה על המשטרה לאתר את המיליונר החמקמק ג’יימס פאקר, מעין גלאי עשן שהיה מאפשר למשטרה לטוס טיסות ארוכות בעקבות העשן (ומוטב גלאי עשן סיגרים משטרתי, שיפעל בעוד ששונאי ביבי נאנחים: “כל כך הרבה סיגרים וכל כך מעט סרטן").
עולם התקשורת והקולנוע היה שמח להמצאה שתנטרל ממוח הטאלנטים את הדפקט שבגללו הם מטרידים מינית. לישראלים חסרה גם המצאה שתדאג להטיס את המסתננים לרואנדה בצורה שנשתכנע שזה מרצונם החופשי באמת. עם זאת, לדעתי ההמצאה החשובה ביותר שנחשפה במלוא יעילותה ב־2017 היא דוד ביטן; חבר כנסת שבתחילה לא נראה כמושך תשומת לב מיוחדת, לא הייתה תחרות בין העיתונים מי יצלם אותו לשער ורשתות הטלוויזיה לא סגרו איתו ראיון בלעדי מיוחד לחג. הוא נחשב כאחד העסקנים האפורים, שממש נראים כמו ליהוק מוגזם לתפקיד עסקן ליכודי. לאט־לאט הוא תפס מקום בקדמת הבמה.
בעקשנות הוא אפילו שכנע את החמוצים שבעיתונאים שכדאי להקשיב לדבריו, כי מעבר לצעקות גסות הרוח הכתובות בתסריט כתפקידו של עסקן ליכודי אופייני, הוא יודע גם לספק תשובות מנומקות בטון רהוט ואפילו בלי להתרגז. עם ישראל מתרגל לראות אותו על המסך. בעצם עם ישראל התרגל שלא תיתכן מהדורת חדשות בלי לראות אותו על המסך. “היי, איפה ביטן?" שומעים בבתים רבים כאשר מהדורות החדשות משודרות, וביטן איננו. ייתכן שחלק מהצופים אפילו מזמינים טכנאי במקרה כזה, כי הם בטוחים שהטלוויזיה התקלקלה.
קשה לדעת לאן זה יתפתח. יום אחד נתניהו לא יהיה ראש הממשלה. זה יהיה אולי בעוד שנתיים, בבחירות בנובמבר 2019, או בסבירות גבוהה יותר בעוד שש שנים, בבחירות שאחריהן. זה יגיע. יום אחד נצטרך לבחור ראש ממשלה אחר. לדעת הישראלים, אין כרגע אדם בעל היכולות של נתניהו, אבל בעתיד עם ישראל יצטרך לבחור מתוך המועמדים שיציעו לו לבחירה, מינוס נתניהו. האם ייתכן שאז יבחרו בדוד ביטן? כדי להקטין את הזעזוע רצוי להתחיל לאט־לאט להתרגל גם לאפשרות הזו. זוהי הדמוקרטיה, ואלה הן ההפתעות שהיא מכינה לנו מעבר לפינות.
כרגע מוצעות האפשרויות הריאליות האלה: נתניהו, גבאי, לפיד. כולם שומרים בינתיים על נתניהו מאוחדת. אם הבחירות הבאות יהיו בעוד כשנתיים, וביתר שאת - אם נתניהו ייבחר שוב, ולכן הפעם הבאה שבה תהיה אפשרות לבחור ראש ממשלה אחר תהיה רק בעוד כשש שנים, קשה להאמין שגבאי ולפיד יישארו האופציות. גבאי כנראה יודח בידי חברי מפלגתו בגלל נטייתה הבלתי נשלטת לעריפת ראשים, ובקרב חברי מפלגתו של לפיד עשויה להתעורר דרישה שיקיים בחירות בתוך המפלגה. מי יהיו המועמדים לראשות הממשלה שעם ישראל יצטרך לבחור בהם אז? אין להוציא מכלל אפשרות שיהיו אלה דוד ביטן מטעם הליכוד, מרב מיכאלי מטעם העבודה ומאמן אגרוף מטעם “יש עתיד".
בין ההמצאות שגיליון “טיים" הציע יש נעלי ריצה חדשות, מתקן לטיהור אוויר, ראוטר משוכלל יותר, רחפן קטן יותר, גלידה דלת־ קלוריות יותר, מייק־אפ לכל מיני צבעי עור, מיני דברים שכבר שמעתי עליהם, ולא נראים ראויים לאזכור בעיתון כמו “טיים". ההמצאה האחת שהוזכרה ואכן אפיינה את 2017 היא ספינר, מכשיר לא נחוץ בעליל שהוגדר על ידי מערכת “טיים" כ"מסיח הדעת האולטימטיבי". בסופו של דבר, “טיים" הראה שהוא עיתון טוב שיודע לשים את האצבע על הדבר האמיתי: הסחת דעת מהבעיות האמיתיות היא הדבר שאפיין את 2017.