שירות הביטחון הכללי, ובמידה מסוימת גם המוסד, התאימו את שיטות הגיוס שלהם, כמו גם את דפוסי פעולתם, למאה ה־21, לעידן הדיגיטלי והטכנולוגי ולשינויים המתחוללים בחברה. הם מודעים הרבה יותר לרשתות חברתיות, לפתיחות, לזרימת המידע ולשפע שלו.
בעבר, שיטות הגיוס הסתמכו על המלצות, חבר מביא חבר ובני משפחה. זה שיקף את רוח התקופה כשישראל הייתה מדינה קטנה וחברה מלוכדת שהייתה מגויסת סביב דגל הביטחון וסגדה לו.
העבודה בקהילת המודיעין גם נתפסה כיוקרתית וכמעניקה תנאי שירות טובים כמו פנסיה תקציבית. יחיעם מרט, שהיה ראש אגף במוסד, סיפר בסדרה "המוסד – סיפור כיסוי", שהייתי בין יוצריה, כי כשגילה לאמו היכן הוא עובד, היא השמיעה אנחת רווחה: מצוין, היא אמרה, יהיו לך קופת חולים, משכורת טובה, קביעות ופנסיה. כמו חבר אגד.
אבל הזמנים השתנו. בשב"כ ובמוסד אין יותר פנסיה תקציבית. קביעות מקבלים רק לאחר חמש שנים. המשכורות בשוק האזרחי, בוודאי בהייטק, לא פחות טובות, ואף כנראה יותר. הילת הביטחון נשחקה. שב"כ והמוסד חייבים להיאבק על מקומם בשוק העבודה.
הם הבינו זאת כבר לפני כ־20 שנה. הם הקימו אתרים רשמיים שרובם מוקדשים לחיפוש עובדים. הם מפרסמים חידות מתמטיות כדי לגרות ולאתגר צעירים בעלי פוטנציאל כדי שיצטרפו לשורותיהם בתחום הסייבר והצפנים, והם הקימו דוכני דרושים בירידים לחיפוש עובדים, בעיקר במקצועות הטכנולוגיים. פעם פעלו גייסי הארגונים בשקט באוניברסיטאות כדי לאתר ולגייס סטודנטים המתאימים להם. היום פונים למוסדות להשכלה הגבוהה בגלוי.