נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שוב עומד בפני דד־ליין. חוק הפיקוח על הסכם הגרעין - שסיכם הנשיא לשעבר ברק אובמה יחד עם האיחוד האירופי, רוסיה וסין עם איראן - מחייב את הנשיא לאשר מדי 90 יום שהמשטר בטהרן עומד בתנאי ההסכם.

בפעם האחרונה שבה הוא נדרש לעשות זאת, סירב טראמפ לאשר כי איראן עומדת בתנאים שנחתמו, אולם באותו מועד הוא בחר לא להפעיל מחדש את הסנקציות שהוקפאו עם יישום ההסכם. משמעות הפעלת הסנקציות מחדש היא יציאת ארה"ב מההסכם וביטולו בפועל. במקום לעשות זאת, טראמפ העביר את הכדור לידי הקונגרס וביקש מהמחוקקים לנסח חוק סנקציות חדש. המחוקקים לא עמדו במשימה, וחוק סנקציות חדש לא חוקק.

על כן טראמפ כעת ניצב בפני אותה דילמה שמולה עמד באוקטובר, ביולי, ובאפריל 2017. מדי שלושה חודשים, כאשר מגיעה השעה, בוגרי ממשל אובמה בשיתוף פעולה עם חברי הממסד המדיני, לרבות חלק מיועציו הבכירים של הנשיא ודיפלומטים אירופים, מנהלים מסע שכנוע כוחני כדי לאלץ את טראמפ להמשיך לקיים את ההסכם. כך קורה גם עכשיו.



דיפלומטים אירופים עטים על גבעת הקפיטול כדי לשכנע מחוקקים אמריקאים לא להטיל סנקציות על איראן. הבוסים שלהם, בראשות פדריקה מוגריני, הממונה על יחסי החוץ של האיחוד האירופי ובשיתוף שרי החוץ של גרמניה, בריטניה וצרפת, מזדהים עם השלטון באיראן ותומכים בהסכם. ביום חמישי הם התכנסו בבריסל עם שר החוץ של איראן מוחמד זריף כדי להמחיש את מחויבותם. עמדת האיחוד האירופי היא חד־משמעית: לא רק שלא ניתן לבטל את ההסכם, אסור לשנות אותו. ומעבר לכך, אסור להטיל סנקציות אחרות על איראן.

על פי התקשורת האמריקאית, ה.ר. מקמאסטר, היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, מוביל את מהלכי הממסד הוושינגטוני לשכנע את טראמפ להמשיך לקיים את ההסכם. דווח כי מקמאסטר עובד יחד עם הסנאטורים בוב קורקר ובן קרדין, יו"ר ועדת החוץ של הסנאט ומנהיג המיעוט הדמוקרטי בוועדה.  


ימשיך את ההסכם שחתם קודמו בתפקיד? אובמה. צילום: רויטרס

לפני שלושה חודשים דווח כי טראמפ לא נלהב מהחוק המחייב אותו לאשר את ההסכם מדי 90 יום. הרי אם הוא מאשר שאיראן עומדת בהתחייבויותיה, המעשה מחליש אותו מול תומכיו. אם הוא יסרב לאשר, יזכה לביקורת מהאירופים, מהממסד בוושינגטון ומהתקשורת, שיאשימו אותו בפגיעה ביציבות יחסי ארה"ב עם אירופה.

אז במקום לטפל בנקודות התורפה הרבות של ההסכם, מקמאסטר, קורקר וקרדין מציעים לפייס את טראמפ באמצעות הצעה לבטל את חובת הדיווח של הנשיא. נכון, המעשה גם ייטול ממנו את הסמכות לבטל את ההסכם, אבל לשם כך השלושה מתחייבים כי בקרוב ינוסח חוק שיטיל סנקציות חדשות על איראן באופן כמעט אוטומטי בעוד שש שנים.


העניים החדשים בטהרן


הדבר הבולט בדיונים ובמסעות הלחץ והשדלנות האינטנסיביים בעד הישארות ארה"ב בהסכם הגרעין, הוא ההתעלמות ממעשיה של איראן. כל יום נוסף שבו ההסכם בתוקף הוא יום שמחזק את המשטר, בני בריתו ובני חסותו ועוד יום שפוגע בארה"ב ובנות בריתה.

השבוע דיווח ג'ונתן שאנזר מה־Foundation for Defense of Democracies, שבעקבות שיחותיו עם גורמים בממשל למד כי מאז שנחתמה טיוטת ההסכם הראשונה בסוף 2013, סך הוצאות המשטר האיראני על מלחמות, מחקר גרעיני ופיתוח טילים והפסדים תקציביים משחיתות שלטונית הגיע ל־150־200 מיליארד דולר. דברים אלה מסבירים את ההפגנות ברחבי איראן וחושפים עד כמה הסכם הגרעין, ששם כ־100 מיליארד דולר בידי השלטון, ממשיך לשמש חגורת ההצלה שלו.

בראיון שהעניק השבוע סעיד גהאסמיג'אד, מומחה לכלכלת איראן, ל"Real Clear Politics" הוא טען שהבנקים הגדולים באיראן, אשר נשלטים בידי משמרות המהפכה, הלוו לבכירי המשטר סכומי כסף אדירים שלא הוחזרו. זאת ועוד: גהאסמיג'אד חשף כי השלטונות אפשרו פעילות של בנקים "פרטיים" שפרסמו ריביות אטרקטיביות למפקידים. אנשי המעמד הבינוני שנמשכו לריביות הגבוהות, הפקידו את ממונם בבנקים, אבל התברר שזו הייתה תרמית. כשניסו למשוך את כספיהם, הבנקים הודיעו כי פשטו את הרגל והכל נעלם.

כך, בשנתיים האחרונות, מאז נחתם הסכם הגרעין, במקום להשתתף ברווחי ההסכם הפכו אנשי המעמד הבינוני לעניים. על פי גהאסמיג'אד, אותם עניים חדשים, קורבנות השחיתות של המנהיגים, נמצאים עכשיו ברחובות.

המפגינים הקוראים להפלת השלטון ודורשים כי מנהיגיו יפסיקו לממן את המלחמות בסוריה, לבנון, תימן ועזה בכספים שלהם, הם עדות לכך שהקפאת הסנקציות היא המפתח להישרדות המשטר.

חברי הממסד האמריקאי המתעקשים לשמור על מסגרת ההסכם מתעלמים מכך. כאשר הם אומרים כי ביטולו יערער את האזור, הם טומנים את ראשיהם בחול, שכן מקור אי־היציבות כיום הוא המשטר הניזון מהכספים הזרים הזורמים לטהרן בזכות הסרת הסנקציות ומחסכונותיהם של אזרחים תמימים.

זה לא שהאזהרות על ערעור היציבות האזורית חסרות בסיס. הרי בכירי השלטון האיראני מאיימים כי כך יהיה. למשל, ביום רביעי סגן יו"ר הארגון האיראני לאנרגיה אטומית, בייהרוז קמאלוואנדי, אמר בראיון לטלוויזיה האיראנית כי אם טראמפ יחדש את הפעלת הסנקציות על ארצו, "טהרן תגביר את מהירות פיתוח הגרעין שלה במישורים שונים, במיוחד בתחום העשרת האורניום, וקצב ההעשרה יעלה עשרות מונים על זה שהיה לפני החתימה על הסכם הגרעין". אולם, כאמור, המשטר אינו השחקן היחיד במדינה.

אם ההנהגה תמצא את עצמה שוב תחת שורת סנקציות על מערכת הבנקאות ומשק הנפט והגז שלה, היא תתקשה לתפקד כתמול שלשום. הרי רק האיום בדבר חידוש הסנקציות האמריקאיות בחודש אוקטובר הביא לעצירת המגעים הכלכליים בין המשטר לבין שלל קונצרנים אירופיים, שמעדיפים את ארה"ב על איראן כשותפה עסקית.

לא רק שחידוש הסנקציות יפגע בעסקי המשטר, הוא גם ייתן רוח גבית למפגינים נגד ההנהגה. על פי חלק מהדיווחים, ההפגנות הולכות ונחלשות כתוצאה מדיכוין באלימות על ידי כוחות הביטחון במדינה.

תומכי הסדר הגרעין טוענים כי הציבור האיראני הוא היחיד שייפגע מחידוש הסנקציות. אבל כאמור, לא כך הדבר. תושבי המדינה נפגעים כשמוטלות סנקציות וגם בלעדיהן, משום שהמשטר גונב ממנו את כספו ומדכא אותו. רק השלטון סובל באופן ספציפי מהסנקציות. הטלתן מצמצמת את מרחב התמרון שלו, הן בבית והן באזור.

הדעות בישראל לגבי הכדאיות של ביטול ההסכם חלוקות. ראש הממשלה בנימין נתניהו תומך בביטולו או בתיקונו. היות שהאירופים לא יאפשרו שינויים בהסכם, זה משאיר את אופציית הביטול.

לעומתו, צוות חוקרים במכון למחקרים אסטרטגיים המזוהה עם המרכז־שמאל, פרסם ביום חמישי קריאה לטראמפ ליישם אותו במלואו. חברי הצוות, בהם דן שפירו, שגרירו של אובמה לישראל, שר הביטחון לשעבר משה יעלון וראש אמ"ן לשעבר וחבר מפלגת העבודה עמוס ידלין, הבהירו שיישום מלא כולל עמידה על הדרישה שיותר לפקחים של סוכנות האו"ם לאנרגיה אטומית לפקח על מתקנים צבאיים השייכים לתוכנית הגרעין. הבעיה היא שהדרישה לא ישימה. האיראנים טוענים כי אסור לפקחי הסוכנות לבקר במתקנים המוגדרים "צבאיים", והאירופים לא יתמכו בדרישה.

לא ברור כיצד טראמפ יפעל בסוף השבוע. אם הדיווחים נכונים, והוא ילך עם האירופים והממסד בוושינגטון, אזי רוב הסיכויים שאיראן תצליח לדכא את ההפגנות. עלי חמנאי ואנשיו יגבירו את התמיכה בבני חסותם בסוריה, לבנון, עזה ותימן, ויעמיקו את הקשרים שלהם עם סין, רוסיה, פקיסטן ואירופה.
אם ייצא מההסכם, טראמפ ייתן רוח גבית למפגינים ברחובות איראן. הוא בהחלט עלול לראות עד כמה המשטר באיראן רימה את הפקחים והתקדם במסלול הגרעין. אבל לפחות במקרה הזה, הוא יהיה חופשי להגיב למצב שנוצר בצורה חד־משמעית.

tguvot@maariv.co.il