אזהרה מראש: זה לא עומד להיות מאמר שיקרא לבעוט בבנימין נתניהו, או מנגד כזה שיקרא לחבק אותו. אומנם כרגע כולם אמורים להחליט אם הם עם הטובים או עם הרעים, ואז לפמפם נחרצות דרישה אחת מתוך שתיים: להדיח או להמליך. אבל המאמר הזה לא ישתתף בתחרות, אלא יתמקד בתובנה אישית שיכולה להיות רלבנטית לרבים.
השאלה שעומדת על הפרק היא: האם ראש הממשלה חצה איזשהו קו והתהלך באזור הפלילי, ואת התשובה ייתן רק בית המשפט. התשובה אינה מובנת מאליה. היא מורכבת.
אבל על דבר אחד אולי נצליח להסכים - גם אם משפטית ניתן יהיה להוכיח שזה מה שקרה בפועל. כשמתבוננים בו כאדם, קשה להאמין שנתניהו התכוון לעשות עסקאות שוחד. היחסים עם נוני מוזס וארנון מילצ'ן לא היו יחסי שוחד פר־סה, של מעטפות מזומנים תמורת הטבות. הוא לא טיפוס כזה. כשמסירים לרגע את האג'נדה הפוליטית ומביטים על התנהלותו, יותר הגיוני להניח שגם אם זה קרה, זה משום שאחרי שנים רבות כל כך בשלטון, ובעידוד מקורביו ותומכיו, נתניהו חצה איזשהו קו, כי הוא נשבה באמונה הכנה שמגיע לו.
תרבות הלחימה עד כלות על מה ש"מגיע לי" היא לא נחלתו הבלעדית של נתניהו. היא באה בכל מיני צורות ודגמים, היא חוצה מחנות, מאחדת בין דתות ובין שמאל לימין. תביטו סביב: למפלגות החרדיות מגיעים תקציבים ומגיע יחס מיוחד. לאלדד יניב מגיעה לגיטימיות ציבורית ותדמית של צ'ה גווארה על אף שהוא היה ההפך הגמור רק לפני רבע שעה.
לדוד ביטן ודודי אמסלם מגיעים תפקידים בכירים בכנסת גם אם הם מתבטאים כמו רוכלים, לאורן חזן מגיע חופש הביטוי, לתמר זנדברג מגיע להשתטח על הקבר של יאסר ערפאת ולהעמיד פנים שהיא יותר מפרובוקטורית בשקל, למירי רגב מגיע שיקשיבו לה זועקת ללא הרף על כך שמשתיקים אותה, ולח"כים מהרשימה המשותפת מגיע לתעב את המדינה שאותה הם מייצגים.
מבחינת התפיסה, נתניהו אינו מאוד שונה מסביבתו. הוא אומר לנו את זה בעצמו השכם והערב: מגיע לו סיקור אוהד יותר, מגיע לו שיעריכו את מה שהוא עושה, מגיע לו שיירדו מהרכילות על אודות אשתו וילדיו. ייתכן שהוא צודק, ובכל זאת, ככל שהוא ניסה להטות את הכף כדי לקבל את מה ש"מגיע לו", מה ש"מגיע לו" רק ברח רחוק יותר.
מדוע? כנראה שלפעמים אתה כל כך נכנס לקמפיין היפה שרקחת, עד שאתה מתחיל להאמין קצת יותר מדי במה שאתה מוכר. זה קורה לכולם, ומי שדואג להקיף את עצמו באנשים שמחזקים אצלו את האמונה שהוא במאה אחוז צודק, רק נלכד בתוך הסיפור שהמציא ושוקע עמוק יותר.
מתוך היגיון בסיסי כזה, עם הזמן הרטוריקה מתחזקת וקל להגיע לכל מיני מסקנות. מה כבר קרה? החברים שולחים מתנות מדי פעם כי מגיע לו, מי אם לא הוא מתמסר למדינה עוד מאז שהיה בצבא. אם תחשבו על זה רגע, אם היה איש עסקים הוא היה עושה מיליארדים, אז לא מגיע לו ליהנות מדי פעם, בקטנה? אליבא דשרה, בכלל מגיע לו להיות נשיא ארה"ב, ישראל קטנה עליו. וגם לה מגיע. מגיע לה מטבח חדש יותר, בית נקי יותר, סטייליסטית ידועה יותר ותקשורת שתכיר בתארים האקדמיים ובתרומה הציבורית שלה. כשאתה חי במציאות שבה אתה רוב הזמן מרגיש שאתה לא מקבל את מה שמגיע לך, ומקבל חיזוק מהסביבה הקרובה שבמשך השנים בחרת בקפידה כדי שתתמוך בך, אתה יכול לאבד פרספקטיבה.
קל לכנות את נתניהו "מושחת" ובכך לסגור עניין, אבל זאת סתם תעמולה. הרי גם הפרשנים הכי מחמירים מודים שנתניהו אינו אדם מושחת במהותו. עם זאת, אנשים משתנים עם הזמן, מתעצבים מתוך החלטותיהם ומתוך נסיבות החיים. כמו רבים אחרים שרוצים להשפיע, נראה שנתניהו כל כך התאהב בסיפור שסיפר לעצמו על האיש שמגיע לו יותר אבל כוחות רעים כל הזמן מונעים ממנו, עד שהפסיק לראות כל מיני דברים.
הפסיק לראות שמרוב קיפוח הוא ראש ממשלה זו הקדנציה הרביעית. הפסיק לראות שכדי לשמור על כיסאו מפני מהלכי יריבים הוא עצמו הפיל ממשלה שנבחרה בקלפי, נבחר שוב כדי לשפר עמדות, אך מתלונן על רדיפה ועל רצונות של אחרים להפיל אותו. כשאדם מתנהל מתוך תפיסה כזו, במיוחד כשהוא בעמדה של כוח גדול, הוא יכול בקלות לחצות איזשהו קו ולא לשים לב. קו דק שמפריד בין המותר לאסור, קו שגם עם הקמפיין הטוב ביותר בעולם והרטוריקה הכי משובחת, לא יעבור שום שופט.
האם נתניהו חצה את הקו הזה? אולי, אבל גם בהחלט יכול להיות שלא. מי שיחליטו אם יוגש כתב אישום הם היועמ"ש והפרקליטות, ובניגוד לתועמלנים אחרים, הם ייאלצו לגבות את החלטתם בעובדות מוצקות ומלאות. אבל עד שזה יקרה, גם אם נתווכח בלי סוף על "נבצרות" מול "זכאות", כדאי שלפחות נשים לב למשהו קלוקל בתרבות. המרדף אחרי מה ש"מגיע לי" הפך לכוח מניע גדול מדי. כשאתה נמצא בעמדת כוח, גם אם מגיע לך, זה לא אומר שאתה צריך להפוך את זה לסעיף הראשון בסדרי העדיפויות ולהילחם על זה עד כלות.
ההתנהלות הכוחנית שפשתה פה בקרב רבים וטובים שמגיע להם, לא משאירה שום מקום להקשבה, והיא פתח לצרות. כשאתה כל כך מאמין שמגיע לך ומקיף את עצמך רק באנשים שקנו את הסחורה הזו ומעודדים אותך שאתה צודק, אתה יכול להרגיש נפלא במשך תקופה לא קצרה. אבל כשתחצה פתאום איזה קו, לא יהיה שם אף אחד שיגיד לך את זה.