אחד הציטוטים המפורסמים של סטיבן הוקינג, שבאופן סמלי הלך אתמול לעולמו, הוא שהאויב הגדול של הידע אינו הבורות, אלא האשליה של הידע. אז מה היה לנו פה השבוע, מישהו יודע? הפרשנים תומכי נתניהו טוענים שהוא שיחק אותה בענק, שום דבר לא נגע בו, נאם בארצות הברית כשהכל פה קרס, ואז הראה לכולם שהוא לא מפחד מבחירות ושהוא לא חלש. אין, אין מנהיגים כאלה, זאת המסקנה. אבל המקטרגים מפרשים את השבוע האחרון לגמרי אחרת: ניסיון הקדמת הבחירות ליוני הובס, נתניהו רצה תמיכה ציבורית רחבה סביב חגיגות ה־70 והעברת השגרירות לירושלים, ובאופן מפתיע דווקא שותפיו לימין הראו לו מאיפה משתין הדג.

מה לעזאזל נכון? אם הפרשנות נגזרת מהעמדה הפוליטית האפריורית בלבד, קשה לדעת. האמת האלטרנטיבית השתלטה על סדר היום. הפרשנות שלנו למעשה משרתת רק פוליטיקה, וזאת טרגדיה, כי הפוליטיקה אמורה לשרת משהו, ועל המשהו הזה אנחנו כמעט לא מדברים.

הפעם, המשהו הזה הוא חוק הגיוס. נתניהו אינו היחיד שעוסק רק בהישרדות פוליטית - כולנו ככה. השבוע האחרון משקף במדויק את
מצבנו: עוסקים רק בטפל, בלהטוטים. מישהו יודע מה הייתה מהות חוק הגיוס המקורי? מישהו הבין מה היו השינויים, אם היו? או מה יציע ליברמן אחרי הפגרה, איך תמוזג ההצעה שלו עם החוק הקיים, ותכל'ס מה ההשפעה הקונקרטית של החוק החדש עלינו, האזרחים? אולי במקום סקרי המנדטים שכבר אי אפשר להבין מהם דבר, נתחיל לעשות מדי פעם גם סקרים על הנושא עצמו - כמה אזרחים ישראלים הבינו את משמעות חוק הגיוס? תרשו לי להמר: 0%.



מתוך ים המידע שקיבלנו בתקשורת על מה שקרה, צריך להיות מאוד נחוש כדי לדלות שבבי אינפורמציה על מהות החוק. נדמה שזה פשוט לא מספיק מעניין; הכותרות הן רק על התרגילים הפוליטיים.

בגדול, חוק הגיוס מסדיר את מעמד תלמידי הישיבות כפטורים מגיוס, והוא עבר בקריאה טרומית. אפשר להתווכח, אגב, אם זה בהכרח רע לחילונים. האם צריך להכריח חרדים לשרת בצבא? האם עדיף לייצר את השוויון בנטל באופן אחר, כמו חובת שירות לאומי למי שאינו מתגייס, אם מסיבות בריאותיות, לאומיות או דתיות? האם נעמוד על כך שמי שישתמט מכל חובת התנדבות אזרחית, שתהיה זהה באורכה עבור כולם, יפסיד הטבות? האם נעצור את היוזמות להגניב כספים בדלת האחורית לאלה שלא מתנדבים לשירות המדינה בדמות תקציבים לישיבות, למשל?

שאלות נחמדות, אבל בחייכם, את מי זה מעניין. מה שמעניין זה אם ביבי ניצח או הפסיד בסיבוב הזה, וגם על זה כבר אין באמת תשובה. העיקר שכולם מבסוטים - פרשני השמאל מהתבוסה המקומית של אלה ששולטים בהם כבר שנים, פרשני הימין מכוחו של המלך שיכול לעשות מה שהוא רוצה והם מריעים, ולכולנו יש רגע של נחת בעולם המשוגע הזה.

ההתמכרות למהלכים הפוליטיים כחזות הכל דומה לוויכוח רק לשם הוויכוח, כשכבר שכחת מזמן מאיפה זה התחיל ומה המטרה. איך אומרים הפסיכולוגים בגרוש? הרגשות הם אלה שקובעים את החוויה שלנו ואת תפיסת המאורעות, ועם תחושות אי אפשר להתווכח. רק מצחיק קצת שנדמה לנו שמישהו ניצח פה בכלל.