אין ויכוח: נתניהו נואם גדול. הוא יכול לנסח אמיתות מוצקות במשפטים קצרים ותמציתיים. לשאת דבריו בקול בוטח, להישיר מבט אל מאזיניו או אל עדשת המצלמה. ולהיות משכנע מאוד. וגם כשהוא אומר ההפך - הוא נשמע משכנע מאוד.

כנגד עמדתו בעניין המסתננים אמורים הדברים.

בשנת 2009, כשהחל נתניהו את כהונתו השנייה, הלך וגבר זרם המסתננים האפריקאים. באותה שנה נכנסו ארצה 5,000 מסתננים. ב־2010 הסתננו 15 אלף. בניית הגדר החלה רק בסוף 2010. ב־2011 נכנסו יותר מ־17 אלף, וב־2012 - למעלה מ־10,000. בשנה זו הושלמה בניית הגדר, וההסתננות נבלמה. בישיבת הממשלה אמר ראש הממשלה: "זו הצפה של המדינה וביטול זהותנו כמדינה יהודית ודמוקרטית". אכן מילים כדורבנות. משכנעות מאוד. והוא גם הוסיף: "יש להוציא פיזית את המסתננים ויש לנקוט יד תקיפה ולהחמיר מאוד בענישה. אנו עדים למצוקה, אנו מטפלים בה, נפתור את הבעיה על ידי פעולות ולא על ידי זעקות".



עד אז נכנסו לישראל יותר מ־65 אלף מסתננים. בחמש השנים האחרונות עזבו רבים, והיום מספרם עומד על כ־40 אלף - ועוד אלפי ילדים שנולדו להם כאן.
כשנבלם גל המסתננים עסקו נתניהו וממשלותיו באלו שהצליחו להסתנן. מאמצים רבים הושקעו בהוצאתם. הוקמו מתקני כליאה ושהייה, חוקים נחקקו, ואף שרבים מהם התרסקו על מפתן בג"ץ - תהליך היציאה נמשך. בשנה האחרונה יזם נתניהו הוצאתם ל"מדינה שלישית" (רואנדה או אוגנדה). בית המשפט העליון הסכים אפילו שיוצאו אליה בניגוד לרצונם אם ייחתם הסכם עם "המדינה השלישית" המאשר כי היא מסכימה לקבל מגורשים כאלה.

בנובמבר 2017, בפתח ישיבת הממשלה, אמר נתניהו: "המדיניות שלנו כלפי המסתננים היא תלת־שלבית: שלב ראשון - בלימה. הקמנו גדר וחוקקנו חוקים שיחד בלמו כליל את שיטפון המסתננים ולמעשה היום מספר המסתננים עומד על אפס. השלב השני היה הוצאה. הוצאנו כ־20 אלף מתוך המסתננים הקיימים ובאמצעים שונים. עכשיו זה השלב השלישי - הוצאה מוגברת. ההוצאה הזאת מתבצעת הודות להסכם בינלאומי שהשגתי, שמאפשר לנו להוציא אותם ללא הסכמתם. זה דבר מאוד חשוב". והכריז על מבצע הגירוש שהיה אמור להתחיל השבוע.

אבל ארגוני שמאל, אקדמאים, רופאים, סופרים ואנשי רוח, נהגים וטייסים פרסמו עצומות והפגינו. רואנדה הבריזה - ונתניהו התקפל. קיים מו"מ עם נציבות האו"ם לפליטים, הגיע איתם להסכם, כינס ביום ב' אחרי הצהריים מסיבת עיתונאים, והכריז על ניצחון. "אני שותף מלא לרצון להוציא מכאן את כל המסתננים, לכן הבאתי הסכם שמוציא את המסתננים למדינה שלישית", אמר נתניהו. "אבל לפעמים יש הפתעות: המדינה השלישית לא עמדה בלחצים, והיא נסוגה מן ההסכם. לכן הייתי צריך להביא הסכם חדש, טוב יותר. ההסכם החדש מוציא כ־16 אלף איש לעומת ההסכם עם המדינה השלישית שהיה מוציא כ־14 אלף. אלה שיישארו, יישארו כאן במעמד זמני לחמש השנים הקרובות. מבחינתי גם זה לא סוף פסוק".

משכנע מאוד.


נתניהו קידם ועיכב במקביל. הגדר בגבול מצרים, צילום: רויטרס

# # #

גם כשזה ההפך מהאמת - נתניהו משכנע. היה בידו הסכם שאפשר לו לגרש מסתננים גם בניגוד לרצונם. בג"ץ אישר. ואז חזרה בה רואנדה. תקלות כאלו מתרחשות. אין הכרח להיכנע, אבל נתניהו בחר להתקפל ולבטל את תוכנית הגירוש. וכיוון שהוא בטוח שאזרחי ישראל מטומטמים, הוא גם הסביר להם שעכשיו יש לו הסכם שהוא אפילו טוב יותר מהקודם.

אומנם לפני כן התחייב להוציא מכאן את כל המסתננים ועכשיו - במקרה הטוב - יוציא רק 16 אלף (אומנם גרמניה ואיטליה כבר אמרו שלא שמעו על כך שהן "התחייבו" לקלוט מגורשים מישראל, אבל לא נניח לעובדות לקלקל את "ההסכם הטוב יותר"), אבל בסרטון (משכנע מאוד, כבר אמרנו?) ששחרר ביום ב' בערב אמר שעכשיו - המצב הרבה יותר טוב. גם אלה שיישארו יקבלו רק מעמד זמני, לחמש שנים (בפוליטיקאית מדוברת המשמעות היא - עד שיבוא המשיח, לא בקדנציה שלי). ואת אלה שיישארו הוא מבטיח "לפזר" בכל הארץ. וקורץ לימין: בקיבוצים (כאילו כבר שכח שתוכנית "לא בין גדרה לחדרה" נכשלה בבית המשפט, ואין לו שום כלי אמיתי לאכוף עליהם לצאת מתל אביב). וכמובן - הוא ישקם את דרום תל אביב. צ'יק צ'ק.

אבל שלוש שעות אחרי שהכריז על ההישג הגדול הבחין נתניהו שרוב שרי הממשלה - אפילו בכירי המתחנפים - מסרבים להכיר ביכולת השכנוע שלו ואינם קונים את השקר. ולפיכך הכריז על פליק פלאק מפואר: הקפאת ההסכם ובחינתו מחדש. משכנע מאוד. עוד ניצחון כזה ואבדנו.

ממש לא נעים להיות קטנוני מול גדולה כזאת, כי אחרי הכל - נתניהו בנה לנו את הגדר והציל אותנו משיטפון אפריקאי. אבל בכל זאת ראוי להעמיד דברים על דיוקם ההיסטורי, דווקא בסוגיה זו.

ב־20 בינואר 2010, על פי דרישת 40 חברי כנסת, התייצב נתניהו במליאת הכנסת והתחייב: "מחר אני יוצא לסיור בגבול ישראל־מצרים. מחר. ואנחנו נביא, או ביום ראשון הקרוב, אם נספיק, או ביום ראשון לאחר מכן, תוכנית לבניית מכשול נגד ההסתננות המסיבית למדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להיות מדינה שפעורה להסתננות", הבטיח בינואר ולא עשה עד נובמבר.

כשראיתי שהממשלה לא זזה, למרות ההצהרות, הגשתי הצעת חוק שתחייב את הממשלה להקים גדר. ועדת השרים לחקיקה תמכה, אבל שר האוצר הגיש ערר וההצעה נכנסה למקפיא. נתניהו יכול היה לבטל את הערר בהצבעה קצרה בממשלה ולא עשה זאת. ביולי 2010 העליתי את הצעתי להצבעה. נתניהו הורה לקואליציה להתנגד. סגן שר הביטחון דאז, מתן וילנאי, השיב בקצרה בשם הממשלה על הצעת החוק: "אנחנו עוסקים בזה, יש הנחיות למשרד הביטחון, רק עכשיו יצא קול קורא לקבלנים, שפורסם בשבוע שעבר, והפרויקט הזה מתקדם. אני מציע להתנגד להצעת החוק על מנת לאפשר לנו להמשיך לפעול". וילנאי לא הסביר מדוע חוק שמחייב את הממשלה להתחיל מיד בהקמת הגדר מפריע לממשלה לעשות זאת. הכנסת הצביעה ובקולות הקואליציה הממושמעת - הסירה את הצעתי מסדר היום. נתניהו עצמו הצביע נגד החוק. כאומר - "אתה לא תגיד לי מה לעשות, בטח לא מתי לעשות".

רק בנובמבר 2010, 11 חודשים אחרי שאמר "מחר" - החלה בניית הגדר. 15 אלף מסתננים נכנסו בשנה שבה הוא גרר רגליים. ועד שהושלמה הגדר - עוד 27 אלף. ברור שאי אפשר להקים גדר בזמן קצר יותר. אבל לדחייה לא הייתה שום הצדקה. הוא יכול היה למנוע את כניסתם של כל המסתננים שהיום הוא מתגאה כל כך בהסכם שיביא ל"גירושם" למדינות מערביות. הסכם שכבר הודיע על הקפאתו.

אין ספק. נתניהו משכנע מאוד. אבל בפרפראזה על מה שאמר עליו שרון: כולנו רוצים מאוד להאמין לו, רק איננו יודעים אם להאמין לנתניהו של אחרי הצהריים או לנתניהו של הערב.