בעקבות זיגזג המסתננים קיבל כל הציבור, כולל התומכים הכי מושבעים של בנימין נתניהו, הדגמה עד כמה ראש הממשלה לחיץ. בדיעבד טענו הפרשנים שנתניהו חזר בו מהסיכום עם סוכנות האו"ם לפליטים משום שהוא שבוי בידי הימין, אלא שהאמת הפוכה. דווקא הפרשה הזו מוכיחה עד כמה הימין הישראלי חלש ולא מצליח ללחוץ ברצינות. ברור שאף שמכהן ראש ממשלה שתומכיו מקפלים אותו תוך שעות, רוב חברי הקואליציה לא מצליחים לחלץ ממנו כמעט דבר. כלומר דווקא הדגמת החולשה הנוכחית מוכיחה עד כמה הבית היהודי ובכירי הליכוד לא אפקטיביים מול נתניהו. עד כמה הם לא מצליחים להשליט את עיקר סדר היום שלהם, אף על פי שלא נדרש הרבה לכך, במונחים של איומים פוליטיים.
התובנה הזו מדכדכת במיוחד עבור קהל הבוחרים של מה שמכונה המחנה הלאומי. כי הנושאים הכי חשובים שמונחים על הפרק ממוסמסים על ידי ראש ממשלה, ואיש מהמחנה שלו לא מצליח לעשות מה שהתחולל בשעות שאחרי מסיבת העיתונאים הגורלית ההיא. הנה רשימונת חלקית: הבנייה בירושלים וחיבורה יחדיו - ראש הממשלה מונע את בניית שכונת גבעת המטוס בתוך ירושלים, מונע את חיבור E1 עם מעלה אדומים, מונע את ההתפתחות והשגשוג של עיר הבירה שהוא מעלה ברוב מלל על ראש שמחתו; ביו"ש התמונה קצת יותר טובה אבל רק קצת, כי גם כאן הימין לא לוחץ עליו מספיק ומרבית הבנייה מוקפאת; אותו הדבר בכל הנוגע לאפליה החמורה נגד יהודי יו"ש בתחומים קריטיים של חייהם. נתניהו מונע את השוויון הנדרש, למשל בתחום הקניין ולמשל מצפצף על המלצות ועדת השופט לוי; כך גם בעניין השמירה ההדוקה שנתניהו מספק לרשות הפלסטינית, בניגוד לעמדות מרבית מפלגתו והקואליציה. איש בקואליציה לא לוחץ על ראש הממשלה מספיק, כדי שהוא יפסיק להיות נושא הדגל הנוכחי של קונספציית אוסלו.
עוד דוגמה - התרבות. מירי רגב אומנם מרעישה עולמות, אבל חוץ מעידוד זמרים מזרחיים שום דבר מהותי לא השתנה בתקופתה, והאופוזיציה עדיין שולטת. למשל, בתחום המענקים לקולנוע והתיאטרון, כמו גם הרכב הלקטורים של קרנות התרבות. אנחנו יודעים היטב עד כמה נתניהו יודע לדאוג לדברים שחשובים לו באמת. רגב כבר אמרנו, מה הוא לא עשה כדי שיתאפשר לו לנאום בטקס יום העצמאות, או מה הוא לא חולל כדי להעביר את חוק ההמלצות. כי מה שחשוב לו באמת מתרחש, או מה שהוא נאלץ לעשות מרוב אימה פוליטית.
עכשיו, אחרי ביזיון גירוש השב"חים האפריקאים, לוחשת לשכת נתניהו לכתבים פוליטיים, שראש הממשלה דוחף לחוקק פסקת הגבלה מורחבת וממש לא יסתפק במה שמציעים בנט ושקד. בוקר טוב, אליהו. כמה שנים הוא בשלטון? כמה זמן זועקים גם מתוך המפלגה שלו שצריך לתקן את העיוות החמור שנפל בדמוקרטיה הישראלית, מאז ההפיכה החוקתית של השופט ברק. כמה נזקים כבר גרמה חולשת הממשלה והכנסת מול היועצים המשפטיים, מול בג"ץ, מול הפרקליטות. מה שינה נתניהו בתחומים הללו במשך שנות שלטונו הארוכות? כלום. רק הלחץ והתחכום האפקטיבי שנוצרו בממשלה הנוכחית מצד שקד, בנט ולוין, התחילו לחולל שינוי. אבל ברור שעד לפיאסקו הפליטים, הלחץ שהופעל על נתניהו בעניין בג"ץ לא היה מספיק. כי כפי שראינו, כשלוחצים עליו באמת הוא מתקפל.
נותר רק לקוות שהטראומה שספג ראש הליכוד בפרשה הנוכחית, תיצרב מספיק עמוק כדי לגרום לו להשלים את מהלך החזרת מדינת ישראל למתחם הסבירות הדמוקרטי, תוך תיקון ההפיכה שנערכה כאן בדור האחרון.
שטיפת מוח
לקראת חגיגות שנת ה־70 פרסם ערוץ עשר, תחת השם "מולדת", סדרת פרופילים על שבעה אנשים שעיצבו את פני המדינה, אחד לכל עשור. את הסדרה ערך והגיש מיודענו ירון לונדון, שאפשר לומר עליו הרבה דברים אבל אי אפשר להכחיש את התחכום שלו. לכן גם לא ניתן להתבלבל ולהאשים את הערוץ והמנחה הנכבדים, שהם לא התכוונו לתוצאה שיצאה תחת ידם.
מדובר בפסיפס שלכאורה מייצג את המולדת, ב־70 שנות המדינה. ומי הם שבעת מעצבי־העל שלה אם לא - מחמוד דרוויש, שולמית אלוני, ישעיהו ליבוביץ', דנה אינטרנשיונל, יוסי בנאי, הרב עובדיה יוסף ונעמי שמר. כמעט כל אחד מהשבעה, חוץ מדרוויש שהוא נציג האויב, אכן יכול היה להימנות ברשימה לגיטימית. אבל החיבור והמשקל שיצרו בוני הסדרה מציגים פסיפס מעוות, שלא לומר כוזב, של הזרמים וההוגים שעיצבו את דמותנו. פסיפס שקשה לטעות במטרתו - השפעה נכלולית על התודעה הציבורית, במילים פשוטות - שטיפת מוח.
מדובר בהכרזה על האנשים או הזרמים החשובים או המשפיעים ביותר על דמותה של המדינה, מבחינת הערוץ והעורכים. למעשה, מדובר ברשימה אקלקטית ללא חוט מקשר - כמה אנשי תרבות, פוליטיקאית ופילוסוף. לכן המסר היחידי מצוי במשמעות הרשימה כולה. והמצרף הזה כולל משורר ערבי שהטיף לאכול את הכבדים של חיילי צה"ל, לצד מי שכינה אותנו "יודונאצים" בגלל מה שהוא כינה "הכיבוש". הוא מביא את מקימת מרצ שהכריזה שהיא מוכנה ללבוש שטריימל, אם החרדים רק יאפשרו להקים את מדינת פלסטין, וכן - גם זמרת טרנסג'נדרית. ולצדם, יוסי בנאי, הרב עובדיה ונציגת השוליים המטורפים של הימין - נעמי שמר. הנה לכם ניסיון מכוון להשפיע על התודעה הישראלית באמצעות שכתוב המציאות, ההיסטוריה והספקטרום התרבותי־פוליטי של כולנו.
כי מי שמבקש לשקף ולא לסלף את הזרמים שעיצבו אותנו ב־70 שנה, לא יכול היה להדיר את אלו שרשמו השפעה מכרעת על המציאות שלנו. את מי שהגו, הובילו ובנו את הבסיס האידיאולוגי־פוליטי לקו המוביל את המדינה היום. מהרב קוק והרב לוינגר ועד ישראל אלדד ויוסף בן שלמה ז"ל, או יבדל"א אליקים העצני - אבי. שלא לדבר על יוצרים, פילוסופים, פוליטיקאים מהזרם הציוני המרכזי, לא רק מהקצה השמאלי הקיצוני ביותר. ולא, נעמי שמר, על אף המטען האדיר שהותירה לנו, לא מהווה נציגות מספקת והוגנת של כל אלו.
המעניין מכל, איש לא התייחס לפרויקט של ערוץ עשר, לא מחה, שלא לומר חולל סקנדל. יום ממוצע של דיווחים על עלילות מירי רגב, כאלו שחסרות כל חשיבות אמיתית, מריץ אותנו ממהדורה למהדורה. כל הערה או מהלך של שרת התרבות, שאכן מנהלת לא מעט התכתשויות שווא, זוכים להתקפה מטורפת של קובעי העתים. והנה, ערוץ מרכזי מסלף את ההוויה הישראלית ואף ציוץ. איפה השטויות של רגב לעומת הסילוף הזדוני והמכוון של החיים שלנו, בסגנון ערוץ עשר.
אגב, שטיפת המוח התרבותית־חברתית־פוליטית היא לא רק נחלת ערוץ עשר, מקביליו עושים בדיוק אותו הדבר באופנים רבים ושונים. כך מעוצבת תודעה מסולפת ומבוצע חינוך מחדש תחת כנפי הדמוקרטיה הישראלית.