בכל אחת מלשכות השרים של ממשלת ישראל מתבצעות בשנה האחרונה פעולות הרחבה והוספת שטח לצורך בניית מערכות הקלטה ואולפנים. המבנים האלה הם תחת סמכותה של המפקדה המיוחדת שקמה לצדו של כל משרד ממשלתי, למען המשימה החשובה ביותר של המשרד ושל השר: הופעה של השר בקולו, ואם אפשר גם בתמונתו, בתשדירי פרסום לאירוע שהמשרד הממשלתי שלו מפיק למען בידור הציבור. 


סדר היום של כל ישיבה בענייני המשרדים הממשלתיים של ישראל נראה מזמן קצת שונה מאשר בעבר המפגר וחסר התשדירים. דלף לידנו מסמך זה של פירוט הסעיפים בישיבה: א. תכנון לעתיד - שלוש דקות. ב. דיון בפתרון בעיות דחופות - שבע דקות. ג. הצעות לאירוע בידורי למען הציבור - עשר דקות. ד. פירוט הדרך שבה השר ישולב בתשדיר שבו מודיעים ברדיו, בטלוויזיה ובמודעות בעיתונות על האירוע - 40 דקות. 
 

“תגידו לי בבקשה, מה אנחנו יכולים לעשות למען הציבור, כל הצעה וכל רעיון יתקבלו ויבוצעו”, אומר יום־יום בדאגה השר המסור הממוצע לצוותי משרדו. התשובה יכולה להיות, למשל: “נוכל לעשות הכל בתחום אחריות משרדנו כדי שיבנו יותר בתים יותר בזול”. כך יאמר איש מנגנון אפרפר שיער, שעדיין עובד עם הארד דיסק בגרסאות הישנות והלא מעודכנות.

לשמחת כל שר, רק מעטים כאלה שרדו במאה ה־21 התובענית, הדורשת רעננות מחשבתית. עובד משרד ממשלתי צעיר, נמרץ, מסור באמת וחדור תחושת שליחות, יודע שהכוונה של שאלת השר היא: איך אפשר לעשות אירוע בידורי פתוח לציבור, שאפשר להפיק לקראתו תשדירי פרסום? תשדירי הפרסום הם העיקר, כך שהשר יוכל לומר בתשדירים האלה בקולו: “שלום, כאן אנוכי ואני, שר המה שמו, ואני מזמין את הציבור לבוא לחגוג איתנו את חגיגת ה־70 להישגנו בתחום שאני מופקד עליו, וכרגע שכחתי מהו, וממילא מחר אהיה במשרד אחר, אבל זה לא חשוב”. 




אנשי סאונד חתומים על חוזי טאלנט, אולפני סאונד משוכללים מוקמים, וחדרי עריכת וידיאו מיובאים על תכולתם מבוליווד: הכל כדי שהג’ינגל ברדיו, ומוטב מכך - הסרטון בטלוויזיה - ייעשו ברמה הגבוהה ביותר. אין לחסוך כאשר מדובר בפעולה למען הציבור. כמה שיותר תשדירים - יותר טוב. היחס הוא חודשיים תשדירים לאירוע שאורכו שעה. 


חדרנו ללשכה של שר בלי תיק אשר ניצב בפני הבעיה הגדולה ביותר בממשלה. “רבותיי”, הוא רעם על אנשי צוותו ללא התיק, “כידוע לכולכם אני לא עושה כלום במסגרת חוסר התיק שלי. וגם אתם לא עושים כלום, כמובן. כל זה על חשבון כספי הציבור. נוצרת כאן בעיה אתית ומצפונית קשה: מה יהיה? איך אפיק אירוע למען הציבור על מה שאני לא עושה כדי שאוכל גם אני להופיע בתשדיר ברדיו ולומר את שמי היפה בקולי הערב?” 


הצוות שקע בגמגומים, שיעולים והשתנקויות בדרגות שונות. מים ודיאט קולה הובהלו לאישוש הנפשות הפועלות. או אז כחכח יועץ התקשורת והאסטרטגיה התשדירית שגויס על ידי השר בחוזה עתיר ספרות. הוא אמר: “אני מציע שתעשה תשדיר שבו אתה מודיע בקולך ובשמך שאתה לא עושה אירוע למען הציבור”. 


“סליחה?”

“תראה, אתה לא עושה כלום, מדוע שלא תפרסם את זה לציבור?”

“סליחה, פעם שנייה”.


“שים לב השר, תוכל להודיע שאתה לא עושה אירוע, מתוך דאגה לרווחת בוחריך. ככה הם לא יצטרכו להיסחב לשם עם הילדים, לא יהיו פקקי תנועה בדרך. לכולם יהיה טוב יותר, ואתה, אתה עשית זאת. מה דעתך על נוסח תשדיר כזה: שלום אזרחי ישראל כאן אני, אגו בר אלטר אגו, השר שלכם לענייני בלי תיק מדבר אליכם...”
 

“כבר טוב. אני מאשר. סגן השר, המנכ”ל, הסמנכ”ל והאמרכל יטפלו בנושאים הטכניים. תארגנו את הפרטים הקטנים בלי להטריד אותי, את השר. את שומעת, רל”שיתי, אל תעבירי לי שיחות בעניין הזה. אני צנוע ולא עוסק בשום אופן בנושא שעלול להיחשד כקידום עצמי על יד אנשים קטנוניים שאינם מבינים את העול המוטל עלי. אני סומך עליכם שיהיה התשדיר הכי טוב שיכול להיות, ועם השם שלי בצורה הכי ברורה שיכולה להיות. אני יודע שאני בעל קול מצפצף, אבל תעבו אותו, כך שיהיה לי קול סמכותי אך עממי בתשדיר. בשביל מה לקחתי את האנשים הטובים ביותר? מתי מקליטים? מתי משדרים? כל השרים רק משדרים כל היום את שמותיהם ברדיו, אני ואני ואני, ורק את השר הקטן בלי התיק השאירו מאחור. ככה הם חושבים? לא עוד”.