אדם ארמוש, צעיר ישראלי בן 21, החליט לבדוק אם אפשר ללכת בברלין 2018 עם כיפה. הניסוי כאב. מוסלמי התנפל עליו והכה אותו תוך קריאות “יאהודי" בערבית. הצעיר הישראלי מבין ערבית, הוא בכלל ערבי ישראלי. בעקבות המקרה הזה נערכו בברלין וברחבי גרמניה הפגנות של יהודים ולא יהודים, וההפגנות גם דווחו בתקשורת בישראל. יופי. עם זאת, מדובר בהפגנות נגד האנטישמיות כלפי היהודים החיים בגרמניה, בלי דגש על הסוג המסוכן לא פחות של שנאה: השנאה לישראל.

לצערי, פחות יודעים שנגד השנאה לישראל מתקיימות באירופה וגם בעולם הפגנות בזו אחר זו בכל השבועות האחרונים. מארגני ההפגנות האלה למען ישראל אינם יהודים, אלא אנשים מצפוניים שלא מסוגלים לראות את היחס השלילי כלפי ישראל ולשתוק. עוד לפני ההפגנה עם הכיפות שהתקיימה בברלין, ואשר עליה שמעתם, שמעתי אני על הפגנה עם כיפות בברלין שהתקיימה בערב יום העצמאות ה־70 של מדינת ישראל. שלחו לי תמונות של מפגינים בתהלוכה מרשימה, עם דגלי ישראל וכאמור כיפות לראשם אף שאינם יהודים. הם נשאו כרזה שעליה הכותרת: “70 לישראל. משואה לחיים חדשים". הכתובת הגדולה והבולטת יותר הכריזה: “לא לאנטישמיות, לגזענות ולשנאה לישראל". מדובר באנשים שמאמינים שכדי להיות ראוי לתואר אדם חייבים לקום מהכורסה ולצאת לרחובות נגד העוינות המרושעת שמופנית כלפי ישראל.



תהלוכת המחאה בברלין הייתה רק אחת מתוך כ־50 מצעדי תמיכה בישראל שהתקיימו בערים שונות באירופה ובעולם בשבועות האחרונים, בהשתתפות מצטברת של אלפי משתתפים. מצעדי התמיכה האלו הן יוזמת הארגון.



March of Life (לא קשור ל"מצעד החיים" שלנו, למרות שהשם נובע מאותו רצון ליצור שם המנוגד ל"צעדת המוות"). הארגון הוקם על ידי גרמנים תומכי ישראל בהנהגת יובסט ביטנר. ההפגנות והמצעדים השנה הם בסימן חגיגות ה־70 לישראל. דיברתי בטלפון ובוואטסאפ כמה פעמים עם היינץ ראוס, ממארגני האירועים. מהעיר טובינגן שבגרמניה הוא אמר לי: “ההשתתפות בכל המצעדים יפה. בוורשה בפולין היו ביום ראשון בתחילת החודש 300 איש, בשטוטגרט בגרמניה היו ביום שישי, 14 באפריל, 700 איש. אלה הפגנות מרשימות מבחינת מספר המשתתפים".

 “מעניין שהשנה, בהפגנת התמיכה בישראל בוורשה, לא נתקלנו בהפגנת נגד", מוסיף ראוס. "בשנתיים הקודמות נתקלנו בהפגנות נגד, בעיקר של ניאו־נאצים. השנה זכינו רק לתגובות תמיכה ולתגובות נגד חוק השואה שנחקק בפולין".



האם יש בכל זאת מתנגדים כאשר אתם צועדים ברחובות עם דגלי ישראל? שאלתי אותו. “בדרך כלל לא", הוא ענה. “כאשר אנחנו צועדים, הקהל ברחובות הערים מנופף לנו בעידוד, שמחים לראות אותנו. רק לעתים נדירות נשמעות קריאות אנטישמיות. אחרי ההפגנות מגיעות אלינו גם שאלות כגון: מדוע אתם תומכים בישראל? או: מדוע להזכיר שוב את השואה? בדרך כלל מדובר במתנגדים מעטים".



הארגון הוקם על ידי נוצרים אוהבי ישראל, חלקם אוונגליסטים, אבל לא רק. לדברי ראוס, יש אפילו מוסלמים שמצטרפים להפגנות התמיכה בישראל, ויש חילונים, אתיאיסטים ואנשים מכל מיני ארגונים, וגם שיתוף של יהודים מקומיים.



“בחודש מאי אנחנו נגיע לישראל, לירושלים, לצעדה גדולה ב־15 במאי כתמיכה בישראל ביום העצמאות ה־70", סיפר עוד ראוס. כ-3,000 איש יגיעו מן העולם, ונצרף אלינו למצעד הזה גם ישראלים".



התהלוכות בערי העולם החלו בתחילת החודש. הצעדה הראשונה התקיימה מהעיר קונסטנץ שבגרמניה לעיר קרויצלינגן שבשווייץ, בהשתתפות כ־600 איש. ראיתי תמונות מרהיבות של הצועדים ברחובות עם הבתים המצועצעים של הערים האלה, צובעים אותן בדגלי ישראל ובאהבה. מאז נערכו, לדברי המארגנים, מצעדי תמיכה דומים בערים רבות באירופה וגם בארצות הברית ודרום אמריקה. בשבוע שעבר התקיימה הפגנת תמיכה ברפובליקה הדומיניקנית בהשתתפות 1,000 איש.



יובסט ביטנר, כאמור מייסד מפעל התמיכה הזה בישראל, אמר: "הקמנו את הארגון במטרה להיאבק באנטישמיות ולתמוך בישראל". אני מביט בסרטונים שנשלחו לי מההפגנה ברפובליקה הדומיניקנית. להקה מנגנת ושרה מוזיקה שהייתה גורמת אפילו לאנטי־ישראלי להצטרף להפגנה. 99% מהמשתתפים הם שחורי עור, מניפים דגלי ישראל, אחד אפילו עוטה טלית, ומעל הבמה נשמעים דברי אהבה לישראל: "אנחנו כאן כדי לומר לכם בישראל שאנחנו איתכם", מכריז הדובר בספרדית נלהבת.



סתם, רציתי שתדעו שבעולם שבו קיימת שנאה לא מובנת ולא הוגנת כלפי ישראל, יש גם בני אדם בעלי חוש מוסרי שקמים ויוצאים מהבית להפגנות למענכם ובתמיכה בצדק.