המכינות הקדם־צבאיות הפכו לאייטם. פתאום אי אפשר שלא להיתקל בכתבה כלשהי שקשורה אליהן. הפיקוח הרופף של משרדי הביטחון והחינוך, העצמאות המוגזמת של מנהלי המכינות, התקציבים שעלו. כבר שנים ש־4,000 בני נוער לוקחים בהן חלק מדי שנה, ולצדם 3,000 נוספים שמתנדבים במסגרות שנת שירות, ורק עכשיו אנחנו שמים לב שמשהו קורה שם.



עד עכשיו, משום מה אף אחד לא חשב לתת במה לכל מה שטוב במפעל המסגרות הקדם־צבאיות, שמיטב הנוער נוהה אליהן. אומנם מספרן עולה בהתמדה, אבל לא קל להתקבל למכינה או למסלול של שנת שירות לפני צבא. מתקיימת מתחת לאפנו תופעה מדהימה: רבבות של בני נוער ערכיים וחדורי מוטיבציה, שלא רק שאינם מתמרמרים על השירות הצבאי, אלא מעוניינים לתרום מעצמם יותר. אבל עד שקרה אסון, התעלמנו מהם.



ברור שצריך לעשות הכל כדי לוודא שהאסון לא יישנה. אבל אם כל מה שאנחנו נחשפים אליו בימים האחרונים זה ביקורת צולבת על המכינות הקדם־צבאיות, חיטוט בתקציבים ושאלות נוקבות לגבי הפיקוח (כאילו שפיקוח ממשלתי אי פעם פתר לנו את כל הבעיות), אז משהו לא בסדר במערך המידע והביקורת שלנו. הוא לא יודע להבחין בין טוב לרע, הוא יודע להבחין רק במה שרע. אם אין לנו שום עניין לעסוק ביוזמות ברוכות, אלא רק כשקורה אסון וצריך למצוא את האחראי המפלצתי, להדביק לו כוונות זדון ולערוף את ראשו בכיכר העיר, אז יש לנו בעיה. חשיבה ביקורתית זה חשוב, אבל אין שום דבר מפתח או מקדם בחיפוש אובססיבי אחרי מה שלא בסדר, כדי שאפשר יהיה להאשים ולהתלהם.



המסגרות הקדם־צבאיות, אגב, הפוכות בגישתן. הן מעודדות בני נוער לקחת אחריות ולגבש את הערך העצמי שלהם ממה שהם יכולים לתת מעצמם, ולא רק ממה שהם מצפים מאחרים לעשות עבורם. מרבית בני הנוער שמשתלבים במסגרות האלה הם המנהיגות העתידית, התקווה של ישראל. המדינה מתקצבת את המכינות ב־80 מיליון שקל בשנה, ואולי באמת כדאי להדק את הפיקוח, אבל מנגד - להיזהר לא לחנוק אותן. מדובר באחת ההשקעות הטובות ביותר לעתיד המדינה. יוצא מהן נוער ערכי, אחראי, בוגר, ששואף לתת מעצמו למען החברה. לא בדיבורים על ביקורת ועל עריפת ראשים, אלא במעשים של ממש. טוב שבני הנוער שהתאספו בכיכר במוצאי שבת רצו להתאחד, ולא הושפעו מאווירת העליהום והארס שהייתה פה. אנחנו, המבוגרים, שייכים לעידן אחר, קצת כמו הדור שהלך במדבר. תופסים את הביקורת כמהות החיים וכסייג אולטימטיבי לחוכמה, בלי להבין שגם ביקורת מאבדת את ערכה כשמגיעים איתה לכזאת הקצנה. איזו חוכמה תהיה לנו אם לא נדע להעריך מפעלים ערכיים וטובים?



מדהים שנוכח השיח האלים, יש אנשים אינטליגנטים שתוהים בימים אלה למה בכלל צריך את המכינות הקדם־צבאיות. ומילא הם, אבל ה"נאורים" למיניהם כבר קופצים למסקנות שמדובר במסגרות פשיסטיות שצריך לסגור. זו לא באמת "חשיבה ביקורתית", אלא שליליזם אובססיבי, חיפוש רק אחרי הפשלות בכל דבר, ופספוס של אחד המפעלים היפים, הערכיים והחשובים שקמו פה בשנים האחרונות. חבל שמרוב עיסוק עיוור בטיהור מדומה של ערכי החברה, יש כאלה שפשוט לא רואים אותו.