הטיעון של סגן השר יעקב ליצמן נגד חוק הגיוס, ולפיו יש לאפשר לכל אברך שרוצה בכך להמשיך ללמוד תורה ללא הפרעה, לכאורה סותר את עצמו: אברך שילמד את התורה ללא הפרעה ויגיע לפרשת השבוע, מטות־מסעי, עלול לסגור בעצמו את ספרי תלמודו, לארוז אותם בצ'ימידן ולהצטרף אחר כבוד לצבא ההגנה לישראל, כפי שמחייבת אותו הערבות ההדדית.



משה רבנו נוזף במנהיגי שניים וחצי השבטים שמבקשים לא להיכנס עם כל העם לכיבוש ארץ ישראל ולהישאר בעבר הירדן. "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה". משה מוסיף בנימוק ארוך: הדה־מורליזציה שזורעים אלה שנשארים מאחור בעוד אחיהם נלחמים היא "תרבות אנשים חטאים", זו אותה תרבות שחטאו בה המרגלים שהניאו את בני ישראל מלרשת את הארץ: כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'".



בגלל התרבות הזו נגזר על דור המדבר למות מות נוודים: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל. כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה".



אולם המציאות מורכבת יותר ואיננה חד־צדדית. הביטוי "תרבות אנשים חטאים" הוא חרב פיפיות. משה אומנם השתמש בו נגד "המשתמטים", אבל גם ליצמן בוודאי ישמח לאמץ אותו כדי לתאר את התרבות החילונית שבגינה הוא היה מעדיף שהנוער החרדי לא יתגייס. אז מי צודק? איש באמונתו יחיה ובאמונתו יתגייס? כנראה שלא. הרי אותם אנשים שמנגחים את ליצמן על הקושי שלו לגייס את הנוער החרדי גם צווחים מעל כל פיסטין רענן "הדתה!" בכל פעם שהצבא מנסה לאפשר את שירותם של החיילים החרדים.



דוגמה משעשעת במיוחד לצווחת "הדתה!" רפלקסיבית שכזו הגיעה השבוע מכיוונו הלא מפתיע של עיתונאי "הארץ" אורי משגב. משגב בחר להזדעזע מכך שבמכתב לחייל הדתי שהופץ בצה"ל ובו פורטו הנחיות וזכויות החיילים הצמים בט' באב, בחר רב היחידה לחתום בסיומת "במקרה של בניין בית המקדש ראה הוראה זו כמבוטלת". דובר צה"ל מיד הסביר שהדבר נכתב בהומור, אבל האמת היא שבמגזר הדתי נוהגים לומר על כל אירוע שקשור לט' באב בחצי הומור: "אם לא יבוא משיח עד אז". מר משגב, זה המחיר של שירות עם דתיים. הם לא רק לוחמים מצוינים, הם גם מצפים לגאולה.



# # #



הפתרון לא יבוא מלהכריח את בני הישיבות לצרוח "אריות הירדן" שכם אל שכם עם לוחמות הקרקל שלצדם. הפתרון לא יבוא מאנשים מתלהמים כמו משגב ואנשי הפורום החילוני, שפתחו השבוע "מלשינון" למילה המומצאת "הדתה" במרחב הציבורי (על תמונות פתייניות של נערות בבגדי ים בנתיבי איילון איש לא יזעק "החלנה!"). הפתרון גם לא יבוא מהורדת המוטיבציה של מי שאינם דתיים, כמו שכתב משגב: "הסקטור החילוני צריך לעשות דבר אחד ויחיד: להפסיק ללכת כצאן לטבח. לא לחכות לפוליטיקאים, לא לחתום על עצומות ולא לארגן הפגנות. פשוט לסרב. הורים חילונים צריכים להפסיק לשלוח את ילדיהם לבקו"ם".



הפתרון יבוא מאנשים פרקטיים, ונדמה לי שאנשים כאלה ניסחו את חוק הגיוס החדש: המכסה בשנה הראשונה לא עולה על כמות החרדים שמתגייסים לצה"ל ולשירות הלאומי כבר כיום, והיא מטפסת בהדרגה עד שנת 2027. גם הענישה לא מופעלת נגד האברך הבודד. לא ישלחו אלפים לכלא, אלא יונהגו סנקציות כלכליות נגד ישיבות שלא יעמדו באחוז מסוים של המכסה. זה פתרון יצירתי, אך גם משעשע: שוו בנפשכם שהייתה מופעלת סנקציה כזו כלפי בתי ספר חילוניים שלא עמדו במכסת גיוס מסוימת. ספק אם במקרה כזה היה למנהל גימנסיה הרצליה בתל אביב כסף למשכורות למורים בשנת הלימודים הבאה.



אם החברה הישראלית באמת רוצה להתקרב למצב הרצוי של שוויון בנטל, ובאמת רוצה לפרוץ את הגטאות והחומות הקיימים בתוכה, החוק היבש והמאוזן לכאורה לא מספיק. צריכה להיות הבנה. צריך להיות מאמץ אמיתי לא לחשוף זה את זה למה שבעיני הזולת הוא "תרבות אנשים חטאים". רוב מסגרות הצבא כיום אינן מסוגלות וגם לא רוצות להשתנות בכיוון שיאפשר להן לקלוט נער חרדי, ליהנות מתרומתו כחייל ולאפשר לו להמשיך לקיים אורח חיים חרדי. זו העילה האמיתית של התנגדות הרבנים לחוק. אין להקל בה ראש, ובאווירת ההקצנה החילונית־דתית הנוכחית, ספק אם יימצא מענה ראוי לחששם הלגיטימי של הרבנים.