1

הענק המכונה "אלכס קעקועים" צועד במכנסי ספורט וגופייה לכיוון מכון הכושר במרכז המסחרי הצמוד לבית החולים איכילוב וגורם לאנשים להסתובב כאילו במקרה ולהביט עליו, כדי להאמין שאכן הם ראו בן אדם בשר ודם שחלף על פניהם. בהערכה גסה שלי, אלכס קעקועים מתנשא לגובה של שני מטרים וקצת, והרוחב שלו באזור הכתפיים בערך אותו דבר. הרגליים של הענק נראות כמו עמודים המחזיקים בניין רב־קומות, וכפות ידיו בערך בגודל של רקטת טניס. הגוף של אלכס הענק מקועקע מכף רגל ועד ראש, ומאחר שהוא הולך עם בגד מינימלי, גם בעלי ראייה שש–שש ימצאו בקושי נקודה לא מקועקעת בגופו, שנראה כמו תערוכה של היאקוזה, המאפיה היפנית הידועה לשמצה.
 

התיאור הזה עלול לגרום למחשבה מוטעית שמדובר באיזה בריון קשקשים אכזרי שעובד כמאבטח של ראש ארגון פשע, או מי שעומד בעצמו בראש ארגון פשע. אז זהו, שלא. אני מוכן להעיד בשבועה שראיתי רוכבת אופניים שנתקלה בהר האדם והשתטחה על הרצפה. האופניים התקמטו, תוכן סל המצרכים שלה התפזר לכל עבר, והבחורה השרועה על הרצפה צווחה מכאב. 
 



הענק הרים את הבחורה הצווחת והושיבה על כיסא בגלידרייה הסמוכה, וביקש מהעובדת מים ומטלית נקייה. עד שאלו הגיעו, הוא הרים מהרצפה את המצרכים והניח אותם על השולחן, ניגב בעדינות שריטות מדממות בברכי הבחורה ובזרועותיה, שאל אם היא רוצה שיזמין אמבולנס, הרגיע אותה שהיא לא אשמה אף על פי שנכנסה בו מהגב, ובהומור עם חיוך מרגיע התנצל שבגלל המבנה שלו הוא חסם את דרכה, והוא יפצה אותה על הנזק שנגרם לאופניים. 
 

במקום נוצרה התקהלות. מי שלא היה עד למקרה והתקבץ בין הסקרנים המתקהלים בכל פעם שיש תאונה ויש קצת דם, החל להמציא תיאוריות לגבי מה
שהתרחש לפני שתי דקות על המדרכה. "הוא תקף אותה", היו שאמרו. אחרים נשבעו שזאת אשתו המסכנה, ויש מי שטען שהוא ניסה לחטוף לה את הארנק ועוד מיני המצאות פסיכיות. אלכס קעקועים הביט במבט זועם במתקהלים ובקול שקט אך מפחיד סינן, "תעופו מכאן, נבלות". הם עפו. מאחר שהיה לי תור לקופת חולים הסמוכה, לא חיכיתי לראות איך הסתיימה התקרית ועפתי לרופאת המשפחה להוציא כמה טופסי 17 לבדיקות חיוניות בענייני גופי המתפרק.
 

בערך שבוע אחרי התקרית אני רואה שמהבניין שממול לבית שבו אני גר יוצאת אישה כבת 30 לבושה במותגי יוקרה קצרצרים המבליטים את גופה החטוב והשזוף. יש לה פנים יפות כמו אלו שמופיעות במגזינים האופנתיים אחרי שעברו פוטושופ. אני נתקע לרגע במקום, ולפני שאני מסיים את הסקירה המנומסת בשכנה החדשה, היא מסמנת לי בקטנה ביד, מראה לי שיש לה סיגריה וכנראה אין לה אש. 
 

אני קופץ בזריזות לא אופיינת לי ומתקרב אליה כדי להצית לה. היא לוקחת את המצית, מדליקה את הסיגריה ומודה לי בקול קצת צרוד עם מבטא זר. אני מגמגם ושואל אם היא חדשה בשכונה, וממש באותה שנייה אני רואה את אלכס קעקועים לצדי, והוא משיב בקול ובמבטא זר: "אנחנו חדשים בשכונה".

פה אני נכנס לקטע של השחקן ומורח על עצמי חיוך. "איזה כיף, זו אחלה שכונה. תצ'מע, ראיתי את הקטע עם הבחורה על האופניים שנכנסה בך והתפזרה על המדרכה". הענק מחייך ופונה אל זוגתו: "הוא היה שם בבלגן עם הבחורה", אומר לה ואז מביא לי וואחד לחיצה ביד. "קוראים לי אלכס". היפהפייה מושיטה יד ואומרת: "קוראים לי ונסה". הענק שמתגלה כידידותי לסביבה מוסיף: "אני קורא לה ונוס". והיא מיד מחזירה: "אני קוראת לו טאטו. הוא לא מרשה לי לעשן בבית, אז אני יורדת לעשן בחוץ". 
 

אני קצת מבולבל מכל הסיטואציה המוזרה, כשלפתע נשמעת צעקה ממרפסת הקומה השלישית. אישה זקנה עומדת במרפסת וצועקת: "אלכס, אלכס". הגבר מביט לעבר האישה הקשישה שבמרפסת ושואל: "מה קרה, מאמא?". "יש לי קקי", צועקת הזקנה, ואלכס קעקועים מתנצל וממהר אל עבר חדר המדרגות. בא לי להתעלף מהקטע המטורף הזה שכמו נלקח מסרט של פליני.
 

ונוס רואה שאני מבולבל, ועם חיוך של מיליון דולר היא מסבירה לי: "אלכס למד עובד סוציאלי. הוא מטפל בזקנים. באוקראינה הוא שיחק בכמה סרטים תפקיד בודי גארד (שומר ראש). בארץ לא מצא עבודה אז הוא עובד מטפל בגברת הזקנה, ואני עובדת בחנות בגדים בכיכר המדינה. יש לו לב זהב, כולם חושבים שהוא מהמאפיה, שהוא חוליגן. אבל יהיה בסדר".
 

נפרדתי מהגברת המדהימה ונוס והלכתי לדרכי. נתקלתי ברחוב באלכס קעקועים כמה פעמים, ואז נעלם הזוג מהשכונה. קישרתי את זה עם מודעת אבל שבה צוין דבר מותה של גברת עם שם ארוך, ושיערתי שאחרי מותה הם עזבו. כמה חודשים אחרי זה, כשחזרתי ממועדון באזור אלנבי ועמדתי על שפת המדרכה מנסה לעצור מונית, יצאו כמה גלוחי ראש מפתח אחד המועדונים והתחילו להתגרות בי. משהו בסגנון: "יא מניאק, יא שמאלני, אוהב ערבים".
 

קיללתי את הרגע שבו התפתיתי לצאת לשתות באזור אלנבי המוכר כחרא מקום לבלות בו. מדיבורים עברו גלוחי הראש למכות קטנות. חשבתי שהלך עלי,   אבל ראיתי את חבורת הזבל מפוזרת על הרצפה ואת ידי הטניס של אלכס קעקועים עובדות כמו טחנות רוח, פלוס כמה בעיטות. השכן הענק שלי חייך חיוך גדול ואמר: "הגברת הזקנה מתה וצריך להתפרנס. שכר דירה, אוכל, מכון ויש שני תאומים בכיתה א'. הרבה כסף, הרבה כסף". לפעמים כשאני מסטול, יש לי יציאות מצחיקות. צעקתי לאנשים שהתקהלו מסביב נהנים מהבלגן: "אם מישהו יעשה כאן בלגן לחבר שלי אלכס, אני אקרע לו את הצורה".

2


ביום שלישי האחרון התפרסם סיפור שהוציא אותי מדעתי. הכותרת שלו הייתה "פחד בחוף: פדופיל לקח בן 3 למלתחות". מתוכן הידיעה התברר שמדובר בגבר "מפוקח מין" עם עבר פדופילי. פקח לשעבר ביחידת צור לפיקוח על עברייני מין הבחין ב"מפוקח" שאיש לא פיקח עליו, כשהוא מוביל ילד כבן 3 לכיוון חדרי המקלחת בחוף הים מציצים בצפון תל אביב. המפקח לשעבר ניגש לבדוק מה עושה המפוקח עם הילד, והחשוד נמלט מהמקום. בעקבות האירוע הוגשה תלונה למשטרה. זו  איתרה את החשוד ועצרה אותו. בחקירה טען החשוד כי לא פגע בפעוט, אלא רק שוחח איתו.
 

עבדתי בשנות ה־70 בחוף מציצים כמציל. לא פעם היינו תופסים חולי מין ופדופילים נטפלים לילדות ולילדים. הזמנה של המשטרה וכל הבלגן הכרוך בכך הייתה מסתיימת בדרך כלל בשום כלום, והפתרון המיידי היה לפוצץ במכות את הנטפלים ולהזהיר אותם לא להתקרב לחוף. הפתרון הזה לא היה רציני, כי הם היו הולכים לצוד במקומות אחרים.
 

בכל פעם שפדופיל מוכר נתפס כשהוא פוגע בילדים, זו האשמה הישירה של חברי הכנסת בישראל, שלא השכילו עד היום לחוקק חוק שבו זכות הקורבן תגבר על הזכויות של הפדופיל, וכי פדופילים אקטיביים שהיצר שלהם אינו ניתן לריסון, יעברו סירוס כימי או יישארו בבית הסוהר או בבית חולים, סגורים תחת פיקוח.
 

מדי פעם אני מזכיר את העובדה שבהיותי ילד עברתי בשני מקרים ניסיונות תקיפה מינית מצד פדופילים, והצלחתי להימלט בדקה ה–90. לעולם לא אשכח איך קפאתי מפחד כשהתוקף שלח את ידו אלי. אני מנסה לחשוב ונחרד מה הייתה הכותרת בעיתון אם הפדופיל היה מכניס את הילד בן ה־3 למקלחות בחוף מציצים.
 

יחידת צור לפיקוח על עברייני מין אינה מסוגלת לעקוב אחרי הפדופילים האקטיביים המסתובבים בחוצות הערים, בחופי הרחצה ובפתחי בתי הספר. בכל פעם שמתפרסם סיפור על פדופיל שנתפס, אני מאושר שלא הבאתי ילדים לעולם המחורבן הזה, כי אם מישהו היה פוגע בילד שלי, אין ספק בכלל שהייתי גומר עליו ואולי מכלה את חיי כאסיר בגין רצח פדופיל.

3


השבוע מול ערימות העיתונים והידיעות שהוצאתי מאתרי האינטרנט מצאתי את עצמי מפזם את הפזמון של השיר "אין לי רגע דל" שכתבה נעמי שמר ושרה רבקה מיכאלי. לא ידעתי את כל המילים, אז חיפשתי בשירונט, והנה לפניכם המילים הנפלאות שפוגעות בול בתמונת המצב היומיומית בארצנו הלא קדושה.

אתמול בשש או שבע בבוקר זה התחיל

הרגשתי שהולך סיפור בלתי רגיל

הוצאתי ראש החוצה תפסתי ת'גרון

המון דברים קורים בזמן האחרון

כי אין לי רגע דל

או סקנדל או פסטיבל

והו והא ואל תשאל

אין לי רגע דל

שבתה לי הגננת, שבתה לי המורה

לקחו לי את הלירה, איפה המשטרה

שיחקנו אבא אמא, עשינו הפלה

בגלל ההפלה נפלה הממשלה

כי אין לי רגע דל...

תרימו ת'כנרת חבל על כל טיפה

תראו לי כדורסל, אני על המפה

אני נורא מודאג, אני נורא לבד

אני בעד הנגד ונגד הבעד

כי אין לי רגע דל...

כבשתי ת'מולדת, עשיתי אהבה

אחר הצהריים חזרתי בתשובה

הרדיו מנגן לי מילים לועזיות

ובעיתון הערב זוועות מקומיות

בתום היום הייתי ממש בעננים

אמרתי לילה טוב, ובעזרת השם

אולי מחר יהיה לי יום משעמם

מילים גאוניות, לא?