האלימות האכזרית כלפי הרופא, האח וחברם הערבים בחמישי שעבר התסיסה פה את המחנות. מחנה השמאל, על שלל פרשניו הנאמנים, התחיל בזעזוע עמוק מהמקרה (ובצדק), אלא שלאחר שהתלהט ברשתות החברתיות, כבר נסחף לגינוי ״הטרוריסטים היהודים״ שלא רק הכו ערבים בחוף, אלא גם פצעו ללא סיבה את פעילי ״תעאיוש״ בשטחים.

לעומתו, מחנה הימין, על שלל פרשניו הנאמנים, בחר להתעלם מהאירוע או לגנות אותו בחצי פה ומיד להראות שהאלימות הערבית גרועה יותר. בתוכנית הרדיו של ינון מגל אף רואיין נהג מונית שהותקף באכזריות לפני שבועיים על ידי ערבים ביפו, אבל התקשורת התעלמה, ולכן אף אחד לא שמע מזה.

תהרגו אותי, אבל לא הבנתי את מטרת הוויכוח הערכי שמנסה לתהות אצל מי האלימות גרועה יותר - אצל הערבים או אצל היהודים. האם העובדה שבמגזר הערבי יש אלימות קשה מצדיקה אלימות של יהודים כלפי ערבים? והאם אנחנו אמורים להזדעזע יותר מאלימות גזענית של יהודים בגלל עברנו כעם, ובמקביל להבין אלימות גזענית של ערבים כי הם מיעוט, ולכן זו לא אשמתם?



מי שיצטרף למקהלת השמאל, ייאלץ לעסוק ברציונליזציה יצירתית כדי לבסס את הטענה שהשמאל הוא טוב, ואילו הימין הוא חיות אדם. מי שיצטרף לשירת הימין, ייאלץ להזדעזע הרבה יותר מצביעות השמאל ההזוי מאשר מאלימות קשה כלפי ערבים.

השאלה היא אם מה שהכי חשוב הוא לבסס את עליונות הקליקה שאליה אנחנו משתייכים, או שמא יש לנו מדי פעם גם מטרה משותפת, שלא קשורה למחנאות המטורללת הזו. למשל לחיות במדינה שבה כל אלימות מטופלת בחומרה על מנת להפחית אותה ככל האפשר.

תושב שפרעם שהותקף

האם תקרית פעילי ״תעאיוש״ דומה לתקיפת הערבים בחוף הים? על פי דובר צה״ל, ״תעאיוש״ הגיעו למקום כדי לעורר פרובוקציה, וכשנוצר חיכוך בינם לבין התושבים הם סירבו להתפנות בניגוד להוראת צה״ל. אז עם כל הכבוד ל״פעילות השלום״ השקטה, הטהורה ומעוררת ההשראה הזו, יש אפשרות סבירה שמדובר באנשים שחיפשו צרות ומצאו אותן. ברגע ששמים אותם באותה קטגוריה עם הערבים שהותקפו באכזריות בחוף, עושים עוול לקורבנות האמיתיים.

האם תקיפת נהג המונית ביפו זהה למה שקרה בחוף, רק שבמקום יהודים אלימים היו אלה ערבים, וזאת הסיבה שהתקרית הושתקה? אולי. אבל אם כן, ראוי לפנות למשטרה, לעדי ראייה, לבתי החולים, ולעשות קצת עבודה עיתונאית לפני שמפרסמים תזה כזו. אם עמוד הפייסבוק של הצל הוא המקור היחיד שבו פורסם המידע עד היום, זה בכל זאת אמור לעורר כמה תהיות.

הבעיה היא שכרגע, לכל צד חשוב יותר לטהר כל מטורלל שנמצא במחנה שלו כדי ״להוכיח שהוא צודק״. ״להוכיח״ את עליונות המחנה במקום לצאת נגד אלימות באשר היא.

בואו נפסיק להתייחס לצל ודומיו כאל מקורות אמינים שאין צורך להצליב. בואו גם נפסיק לקרוא ״פעילים״ למחרחרי מריבות מעמותות קיצוניות. התפיסה שלפיה במצב הנוכחי חייבים לתפוס צד ולשקר קצת עם הימין או לשקר קצת עם השמאל - היא מעוותת. בשני המקרים מדובר בבחירה לא ערכית, משום שבמקום להתייחס לכל מקרה אלים באותה מידה של רצינות, תמיד יהיה מי שיצדיק אותה, כי יש מקרים יותר גרועים.