הרבה דברים אפשר להגיד על השר נפתלי בנט, אבל להאשים אותו בטעות המבצעית בכפר כנא זו דמגוגיה ואפילו חוצפה. קצין צעיר מבקש סיוע ארטילרי. היסטרי ככל שיישמע בקשר, לא הוא שכיוון את קני התותחים ולא הוא שירה את פגזי ההרג שנחתו על בניין האו"ם בכפר שבתוכו מצאו מחסה ונהרגו עשרות בני אדם. גם אם היה אחראי לטעות מבצעית כלשהי, אין בכך כדי לפסול אותו מלרוץ לכנסת, ואפילו להיות ראש ממשלה.
כשעוסקים במלחמה, תקלות מבצעיות עלולות, למרבה הצער, לקרות. על צה"ל לחקור אותן ולהעניש את האחראים אם מצא לנכון לעשות זאת. לוחמה היא מקצוע אבל לא כל טעות מקצועית היא רשלנות פושעת. וכאן זה אפילו לא המקרה הקל. גם אם נפתלי בנט היה היסטרי בקשר וגם אם הלחיץ בכך את מי שידו הייתה על ההדק, אין בכך בכדי להאשימו בפרשה העגומה ההיא. המקסימום שאפשר להאשים אותו הוא בהיעדר קור רוח, שהוא תכונה נדרשת למפקד, וגם זה לא בטוח שהיה שם. אבל האמת היא ששאלת ההיסטריה של בנט לפני 18 שנה איננה רלוונטית לשום תחום בתפקידו כראש מפלגה גדולה.
קרב הפייסבוק הירוד שמתחולל בימים האחרונים בעקבות המאמר של יגאל סרנה סביב מעורבותו של בנט בפרשה, הוא ביטוי לרדידות שאליה הגיעה מערכת הבחירות הזאת, ושתורמים לה מבקרי בנט, אבל גם הוא עצמו. האיש הפך את השירות הצבאי הקרבי לכלי שרת בידיו כפוליטיקאי, ובעיניו הוא המענה האולטימטיבי לכל דבר ועניין. נכון, שירות צבאי - במיוחד קרבי - הוא ערך עליון, אבל לא ייתכן שהשירות הזה, שתחילתו, אסור לשכוח, בגיוס חובה, יהפוך למרכז העניין בכל דיון על מה שקורה במדינה.
הרי השירות הזה, שכל אחד נותן בעתו, נועד לאפשר למדינה לקיים חיים אזרחיים נורמליים ולשאר תחומי החיים לפרוח וללבלב. קמפיין הבחירות האישי של בנט הופך את השירות הקרבי שלו ושל אחרים לחזות הכל, אבל האמת היא שיש לא מעט חיילים קרביים משוחררים, שהקריבו לא מעט בשביל המדינה, ושזה לא עוזר להם בכלום. לא בדיור, לא בפרנסה, לא בקניות בסופר. בשביל בנט אולי השירות הצבאי מוסיף נקודות, אבל לרבים אחרים הוא נותן צו מילואים והרבה סיפוק.
מעבר לזה - קדחת. השימוש הדמגוגי של שר הכלכלה בשירותו הקרבי לא מוסיף להם דבר. ועוד משהו: בלשכת הגיוס, שבנט שואף שתתנהל תחתיו בממשלה הבאה, שבה ישמש שר הביטחון, שולחים מתגייסות ומגייסים גם לתפקידים שבהם שוכבים מתחת לשמיכה המחוממת כאשר אחרים מתפלשים בבוץ בין כדורי האויב. הזלזול הבוטה בחיילים לא קרביים, או ג'ובניקים, שופך את התינוק עם המים. לא החייל קובע לאן יישלח, אלא צה"ל. על כל מי שהצבא שלנו יקר ללבו, לזכור שהוא מורכב לא רק מחיילים קרביים. ושגם שירות לא קרבי, הוא שירות.
הכותבת שירתה כמדריכה וקצינת חי"ר בבית הספר למקצועות החי"ר בירוחם ומשמשת כיום כעורכת "מה בוער" בגלי צה"ל