במוקטעה ברמאללה ששון ושמחה. החל מהשבוע ולמשך השנתיים הבאות יכהנו כחברות בלתי קבועות במועצת הביטחון ונצואלה ומלזיה, שתי מדינות שאין להן יחסים דיפלומטיים עם ישראל. העוינות שלהן כלפי ישראל מובטחת, תמיכתן בעניין הפלסטיני משוריינת. אבו מאזן וסאיב עריקאת מחליפים מבטים של סיפוק. הם יכולים להגיש בשנית את הצעת ההחלטה שסוכלה בשבוע שעבר באו"ם. קרוב לוודאי שהפעם תזכה ההצעה בתשעת הקולות הנדרשים לאישורה במועצת הביטחון.



למגינת לבם של הפלסטינים, ארה"ב נשארת אחת מחמש החברות הקבועות במועצה והיא שומרת על זכות הווטו שלה. הגרסה ששלטה השבוע בשיחות במסדרונות האו"ם היא שארה"ב תשתמש בזכותה אם יעלו הפלסטינים שוב את ההצעה. ההערכה היא שהנשיא ברק אובמה ינחה את השגרירה, סמנתה פאוור, להטיל וטו. גם אם אובמה לא נלהב לערוך מחווה דיפלומטית לישראל, הוא יירתע מלהכעיס את הרוב הרפובליקני בקונגרס החדש, שעוין את הפלסטינים ושעמו הנשיא חייב לעבוד בשנתיים הבאות. 
 
גם אם ההנהגה הפלסטינית תתפכח ותוותר על מאמץ נוסף במועצת הביטחון, אין ספק שהיא שיקמה ואף העצימה את נוכחותה בזירת האו"ם. גם אם הפלסטינים לא יפעלו לקדם את הפנייה להצטרפות לבית הדין הבינלאומי בהאג, אין ספק שהם הצליחו למצב את ענייניהם בקדמת הבמה העולמית - התפתחות שאינה מבשרת טובות לישראל, בלשון המעטה.

במאמר פרשנות שפורסם בתחילת השבוע בעמוד הראשון של ה"ניו יורק טיימס", טוענת כתבת העיתון בירושלים, ג'ודי רודורין, כי "הפלסטינים הצליחו להפוך מהלכים סימבוליים, ששיאם הפנייה לבית הדין הבינלאומי, לאסטרטגיה שהתחילה ליצור לחץ על ישראל. בעוד בכירים ישראלים מעודדים ביצוע פעולות חד־צדדיות להגדרת גבולות למדינה, הפלסטינים הם שזכו במומנטום, על ידי צעדים מחוץ למו"מ".
 

אולם דיפלומטים ותיקים טוענים שמבחן התוצאה צריך להיות: האם חלה התקדמות ממשית בסיכויים ליישום השאיפה למדינה פלסטינית עצמאית? התשובה שלילית. אין שום התקדמות. ומבחינת הפלסטינים הסיכויים להתגשמות מטרתם הצטמצמו לאחרונה ונחלשו. נוכחות פעילה בזירת האו"ם ומאמצים לערב את מועצת הביטחון ולהופכה למנוף מרכזי ליישוב הסכסוך במזרח התיכון לא יניבו לפלסטינים מדינה.

הם מתעלמים מהתמורות בזירה הגלובלית, שפגעו בהשפעת הארגון העולמי, ואינם מביאים בחשבון את ההידרדרות במעמדה של מועצת הביטחון והכרסום המתמשך בסמכותה, שבאים לידי ביטוי בכל תחום כמעט: בהרכבה הארכאי, בסדר עדיפויות אנכרוניסטי, שאיננו מייצג את המצוקות בעולם, בהיכנעות לאינטרסים של החברות הקבועות, בהתרפסות בפני שתי מעצמות־העל ובחוסר יכולת משווע לבלום סכסוכים מזוינים, שמקיזים דמם של מאות אלפי אנשים.



הידרדרות במעמדה של המועצה


 הרכב המועצה השתנה בפעם האחרונה ב־63', כשמספר החברות הלא קבועות גדל מ־11 ל־15. אבל מספר הארצות החברות באו"ם גדל מאז מ־113 ל־193. גם הרכב מועדון חמש הקבועות, שנקבע ב־45' על ידי בעלות הברית כפרס על הניצחון על גרמניה הנאצית, הוא שרירותי ואיננו מייצג את התמורות במאזן הכוחות בזירה העולמית. יפן, גרמניה, ברזיל וגם הודו מובילות מאמצים לקידום תוכנית רפורמה, שלפיה מספר הקבועות יגדל ל־21 כולל ארבע היוזמות, אבל חמש המדינות הקבועות דוחות ומסכלות את התוכנית, מחשש כי גידול במועדון האקסקלוסיבי יפגע במעמדן.

הטענה היא שההידרדרות במעמדה של המועצה הואץ עם צירופן של לוב, סוריה, סודן ולבנון, בעת שבמדינות אלה שלטו משטרים ושליטים עריצים. לבנון הייתה חברה במועצה כאשר בממשלתה כיהן שר מטעם חיזבאללה, המוכר ומוגדר כארגון טרור. סעודיה המלוכנית ויתרה בשנה שעברה, באופן הפגנתי ומתריס, על מושב במועצת הביטחון וחשפה את המועצה במלוא חרפתה. אולם מה שערער באופן בלתי הפיך את מעמדה של המועצה הוא חוסר האונים והיעדר תגובה מצדה לסכסוכים מקומיים ועימותים אזוריים.

עד היום, כמעט ארבע שנים לאחר פרוץ ההתקוממות נגד בשאר אסד ומלחמת האזרחים בסוריה, שלפי דוח האו"ם גרמה למותם של כ־200 אלף אנשים, סיכלה רוסיה כל הצעה למהלך אופרטיבי מטעם המועצה שנועד לשים קץ לטבח. המועצה גם עקבה בשתיקה מבישה אחר סיפוח חצי האי קרים על ידי הנשיא הרוסי, ולדימיר פוטין, ולא הגיבה על התוקפנות של הבדלנים יקירי הקרמלין באוקראינה.

יישום החלטת ארה"ב והאיחוד האירופי על סנקציות נגד רוסיה פירושו עקיפה מוצהרת את מועצת הביטחון. "המשא ומתן עם איראן בנוגע להגבלות בתוכנית הגרעין שלה מתקיים על ידי נציגי חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון, אבל אליהן צורפה מלכתחילה גרמניה", אומר דיפלומט בכיר ומסביר, "זאת כדי לסלק מראש את החותם הבלעדי של המועצה על הסכם שיושג עם איראן".
 
אם אכן אבו מאזן מתכונן לשים מבטחו במועצת הביטחון כמנוף למדינה פלסטינית, הוא יגלה כי האכזבות והתסכולים שממשלת נתניהו הנחילה לו הם כאין וכאפס לעומת משענת הקנה הרצוץ שמועצת הביטחון תהיה לשאיפותיו.