הגשמים והקור שפקדו אותנו לאחרונה לא פסחו כמובן גם על רצועת עזה. ראשי חמאס לבטח ספונים בבתים מחוממים ומוגנים, בעוד רבבות מנתיניהם סובלים קשות. התמונות משם מראות בתים הרוסים בחלקם, שחלונותיהם “מוגפים" בשמיכות ובסדינים כהגנה מפני הקור והרטיבות – באין מחסה אחר. אין בלבי רחמים עליהם. אם הם סובלים את שלטון הטרור הרודני והרצחני, הם יכולים לסבול בשקט גם את נחת זרועו של גנרל חורף.



פעולות השיקום מאז מכת “צוק איתן" כמעט ואינן מתנהלות. סכומי העתק שהובטחו, כרגיל, מכל מיני מקורות ערביים ואירופיים - בבחינת מס שפתיים - מבוששים מלבוא. 

משאית במעבר כרם שלום בין ישראל לרצועת עזה. צילום: רויטרס
 

ומצרים? – זו עוסקת עתה בקדחתנות בשני פרויקטים ענקיים, כמעט פרעוניים. האחד – הרחבתה של תעלת סואץ, כדי לאפשר מעבר ספינות ענק ולשפר בכך את המאזן הכספי של המדינה. השנייה - יצירת רצועת חיץ בין סיני לעזה.
תחילה דובר על חצי קילומטר רוחב. עתה הגיעו המצרים למסקנה, שדרוש להם חיץ בן קילומטר אחד, והדחפורים המצריים הורסים מאות בתים בתוך תחום זה. בנוסף, תעלה עמוקה נחפרת, למנוע אפשרות של כריית מנהרות לסיני.

האם מצרים מואשמת בהטלת סגר על הרצועה? לא ולא. האם המצרים מואשמים בהעתקה שרירותית של מאות משפחות ממקומות מגוריהם, בהתעמרות ובהתעללות ובסגר מחניק על הפלסטינים האומללים? לא ולא.

איש אינו בא בטענות למצרים. לא ראשי חמאס, לא אבו מאזן, לא שאר הערבים, ואפילו קול אחד באירופה לא צייץ כנגדם. הנה כי כן, לפנינו המחשה ברורה של מידת האיפה ואיפה ־ בהתייחסות לישראל, כנגד היחס למדינה ערבית שעושה כטוב באינטרסיה.

לנו הישראלים אין כמובן טענות בנושא זה למצרים. אדרבה, שיכו באויב המשותף - ארגוני הטרור המוסלמיים, בין אם הם בעזה ובין אם הם ברחבי סיני. כיום יש הרבה מן המשותף בין ירושלים לממשל סיסי. ואולם אינני בטוח אם למצרים אין טענות כלפינו, על שאיננו נוקטים בגבולנו עם הרצועה את אותן פעולות כפי שמצרים נוקטת.
אנחנו בולעים באיפוק את המשך ההסתה הפלסטינית חמאסית נגדנו, את ההסתה הקיצונית של הניה וחבריו, את הביקורת והנהי על המצור שאיננו מצור כלל וכלל. אנחנו טומנים ראשנו בחול, בעוד נמשכת ההתחמשות וההתחפרות בעזה – בכספים מקטאר ובמלט ישראלי. בכך אנו מזמינים עלינו את המערכה הרביעית, אלא אם כן נתעשת סוף סוף ונלמד ממצרים של סיסי איך נלחמים באויב ואיך מדבירים טרור.