ירי הרקטות בגולן אתמול (שלישי) הוא לא הדבר האמיתי שמתכננים האויבים ומפניו חוששים בישראל. בהנחה שהחיזבאללה אחראי לירי (במודיעין עדיין בודקים מי היו המשגרים ובשליחות של מי), זה לא מה שהם ואיראן מתכננים באמת לעשות כדי לנקום על חיסולם של אנשיהם כולל ג'יאהד מורניה, בנו של, ושל הגנרל במשמרות המהפכה. שיגור ארבע הקטיושות (107 מ"מ), ששתיים נפלו בשטח ישראל, נועד לאותת כי חיזבאללה איראן וסוריה אינם מוכנים לקבל את מה שנתפס בעיניהם כהתערבות הולכת וגוברת של ישראל במלחמת האזרחים בסוריה ושינוי כללי המשחק.
בישראל מטילים את האחריות לירי על החיזבאללה, אך יודעים כי הוא נעשה בתיאום מדיני ומבצעי עם איראן וסוריה. תגובת צה"ל הייתה הפעם חריפה במינונה לעומת השבות האש בתקריות קודמות. הארטילריה של צה"ל ירתה 20 פגזים לעבר עמדות של צבא סוריה, הרגה שניים ופצעה עוד כמה. אך עדיין זו לא הייתה תגובה היסטרית או מסלימה שהייתה עלולה לגרור להרחבת ההתלקחות. גם ירי התגובה של צה"ל היה מסר: "אל תמתחו יותר מדי את החבל".
חיזבאללה ואיראן לא יעברו בשקט על החיסול הממוקד שהן מיחסות לישראל, אך כמו ישראל גם הם אינם מעוניינים בהסלמה, ובכל זאת מתפתחת מציאות חדשה בגולן: ישראל, על פי המיוחס לה, מחסלת אנשי חיזבאללה ואיראניים בלי לקבל אחריות על כך. הצד השני מגיב וגם הוא לא מקבל אחריות למעשה.
הדבר המעניין עוד יותר מהתקרית, היא ההחלטה של צה"ל להורות על פינוי המבקרים באתר החרמון. זו החלטה שמונעת מהרצון, ובצדק, שלא לקחת סיכונים מיותרים. עדיף להשבית הנאה מאשר להיות חשופים לסכנה גדולה. היום אמורים לחזור לשגרה ולפתוח מחדש את האתר ומרחבי הגבול למבקרים, לגולשים ולחקלאים. אך זהו גם בבחינת סימן לבאות. אם חס וחלילה תפרוץ התלקחות כללית בצפון – ברמת הגולן ובמיוחד בגבול הלבנון – שתביא לירי של מאות רבות, אם לא יותר מ־ 1,000 רקטות ביום, יהיה צורך לא רק לסגור את הדרכים, אלא גם לפנות יישובים. המלחמה הבאה עם החיזבאללה תהיה שונה מכל מה שהכרנו במלחמת לבנון השנייה או בשלושה סבבי המהלומות מאז 2009 עם חמאס בעזה.