סבב ההסלמה הזה, החמור שחווינו מאז 2006, נמצא על פי כל הסימנים מאחורינו. הצפון יתמלא הבוקר בנופשים, אלה שלא הזדרזו לבטל את הצימר, על מדרונות החרמון יחליקו גולשי סקי על שאריות השלג שנותרו מלפני שבועיים, והגליל כדרכו בעונה הזאת יראה מקסים; אבל המציאות בגבולותינו הצפוניים הפכה אחרת. 
 
גם בלי ג'יהאד מורנייה, הצליח חיזבאללה השבוע לבסס משוואה חדשה בצפון ולפיה כל פעולה ישראלית בסוריה או בלבנון תענה בפעולה של חיזבאללה בהר דב או ברמת הגולן. בהחלטה שלה להכיל את האירוע בהר דב, מקבלת ישראל את המשוואה הזאת ומסכימה שמעכשיו יהיו שתי זירות עימות פעילות בצפון.
 
עד היום היה שר הביטחון בוגי יעלון חסיד הגישה שלפיה על כל הפרה של ריבונות ישראלית, תבוא תגובה אלימה ומיידית של ישראל. אבל הפעם ולמרות שמדובר בתקופת בחירות, מימוש המדיניות הזאת הכיל בתוכו סיכון עצום. כל תגובה כלפי לבנון, שהייתה גורמת לנפגעים, הייתה מחייבת את חיזבאללה להגיב גם הוא, ומדרדרת אותנו על מדרון בדרך לעימות.
 

חיזבאללה וגם ישראל מודעים היטב לכוח ההרס שקיים בידי הצד השני. לשני הצדדים ברור כי מלחמת לבנון השלישית תמית חורבן על לבנון ותכאיב לישראלים בעוצמות שלא חוו כבר כמה עשורים. לכן גזרו על עצמם כל השחקנים זהירות. גם התקפת הנ"ט של חיזבאללה תוכננה בדקדקנות כנגד מטרה צבאית בגזרת הר דב, המכונה חוות שבעא, שבעיניהם נחשבת לגיטימית לפעולה. הם הניחו שישראל תוכל להכיל פגיעה כזאת, וכנראה צדקו.
 
גם בישראל נבחנו רעיונות רבים לתגובה אפשרית, מדודה, כזאת שלא תוביל למלחמה. אבל מקבלי ההחלטות שלנו הם בוגרי "צוק איתן" וכבר למדו על בשרם כמה קל להתדרדר למלחמה, גם כשאף אחד לא רוצה בה. כשמדובר במלחמה בלבנון, שהעוצמה שלה תהיה פי מאה מ"צוק איתן", עדיף לנקוט בזהירות רבה יותר.
 
גם איראן וגם חיזבאללה לא רוצות את העימות הזה. חיזבאללה עסוק בהגנה על מפקדותיו בביירות מפני מכוניות תופת של הסונים; הוא נלחם כתף אל כתף עם צבא לבנון נגד אנשי אל-קאעידה ודעא"ש, שמנסים להגיע מסוריה ללבנון; כוחותיו שקועים עמוק במלחמה בסוריה ויש לו אפילו נציגות בעיראק. כשהוא בפישוק כזה מתוח עד כאב, אין לו באמת עניין לפתוח חזית נוספת מול ישראל. אבל יש לו, וזה חדש, בטחון עצמי לשוב ולהתחכך איתה. 
 
אנשיו צברו בשנתיים האחרונות ניסיון קרבי רב בלחימה בסוריה. הם יודעים לכבוש כפר או עיירה, ואפילו ניהלו כמה התקפות חטיבתיות בסיוע חיל האוויר והארטילריה של אסד. הם הפכו ממש לצבא. עם הניסיון הזה חוזרים מפקדי הכוח המיוחד של חיזבאללה, "כח רדואן", אל דרום לבנון והם שמובילים מגמה של מתקפות נועזות יותר כנגד ישראל.
 
החיכוך בישראל מחזיר קצת צבע ללחיי הארגון שבשנתיים האחרונות מתקשה להציג את עצמו כפטריוט ערבי, בשעה שהוא טווח אזרחים בסוריה. אבל אינטרס חשוב יותר של חיזבאללה ושל שולחיו האיראנים הוא לשמר את שלטונו של אסד במערב סוריה. אם ייפול אסד, תישטף לבנון באלפי ג'יהאדיסטים סונים, ונתיב האספקה העיקרית של חיזבאללה מאיראן שעובר דרך דמשק ייקטע. לכן גם האיראנים שאיבדו גנרל בחיסול לא ידחפו את חיזבאללה למהלך שיסכן את קיומו של אסד או שיגרור את לבנון למלחמה.

חיזבאללה נועז יותר
 
במציאות החדשה הזאת עיקר האיום מופנה כרגע כלפי צה"ל ולא כלפי תושבי הצפון. חיזבאללה מבין שפגיעה בתושבים היא משהו שישראל לא תוכל להכיל, ולכן יתמקד בפעולות נגד מטרות צבאיות. זה גוזר על מפקדי צה"ל לחשוב מחדש על ההתנהלות שלהם בשגרה ותחת התראה. פריסה של כוחות גלויים ביישובים ומחוצה להם ותנועות מיותרות של כוחות צבא בכבישים שנצפים מלבנון, הם בדיוק סוג המטרות שחיזבאללה מחפש. לארגון הייתה וישנה יכולת איסוף מודיעין מרשימה, והוא תמיד הצטיין בלימוד השגרה של הצד הישראלי.
 
צה"ל יצטרך להגדיר את אזור הר דב כגזרה פעילה, ולפעול בו כפי שנהג לפעול בשנים שישב באזור הביטחון בתוך לבנון. כל תנועה צריכה להיות מחושבת וכל שגרה צריכה להישבר ולהשתנות.
 
כבר עכשיו ברור שהשגרה המבורכת, שאפשרה לצפון לשגשג ולפרוח בשמונה וחצי השנים האחרונות, הסתיימה עם חיזבאללה נועז יותר מעבר לגדר ועם מוכנות שלו ללכת על הסף שלא העז להתקרב אליו בעבר. מלחמת לבנון השלישית עוד לא בפתח, אבל השבוע עשינו צעד גדול לקראתה.