יצא המרצע מן השק (או מדויק יותר, חזר הבקבוק מהמיחזור): בנימין נתניהו התוודה אתמול, מול תלמידי מכינה קדם צבאית בעלי, על הדאגה הגדולה ביותר שלו: הרכבת הממשלה הבאה, הוא גילה לנוכחים, לא תוטל על זה שיעמוד בראש הגוש הפוליטי הגדול, אלא על זה שיעמוד בראש המפלגה הפוליטית הגדולה. מאיפה הוא יודע? ובכן, הוא יודע ״ממקורות מוסמכים״. ככה בדיוק אמר.
בבית הנשיא רותחים. היחסים בין נתניהו לראובן ריבלין, האיש שהוא עשה הכל כדי למנוע את היבחרו לנשיאות, כבר לא יהיו טובים, אבל מאתמול בערב הם חזרו להיות רעים. בהבל פיו גרר נתניהו את נשיא המדינה, האזרח מספר 1, אל המדמנה הפוליטית. אנשיו של ריבלין הבהירו אתמול: הנשיא לא תדרך אף אחד בשאלה שעליה דיבר נתניהו, הנשיא לא דיבר עם אף אחד ובוודאי לא הצהיר על מי יטיל את הרכבת הממשלה, ועל מי לא. הנשיא ידבר עם כל ראשי הסיעות, ינסה לשכנע את אלה שלא ימליצו להמליץ בכל זאת, וגם אם לא יצליח, יחלץ מהם סדר עדיפויות. כך הוא ידע למי יש יותר סיכוי להרכיב ממשלה, כך הוא יפעל, זו לשון החוק. אבל ביבי יודע כנראה יותר טוב מריבלין, איך ריבלין יפעל.
עוד ספין
כשנתניהו אומר ״מקורות מוסמכים״, צריך להיזהר. הרקורד שלו בתחום בעייתי. ב-1993 היו לו מקורות מוסמכים שסיפרו לו שיש קלטת שבה הוא מונצח מתנה אהבים עם אישה שאינה ״הגברת״. האיש לא ראה את הקלטת, לא קיבל סימני חיים מהקלטת, אבל אץ-רץ לאולפן ״מבט״ וסיפר את הסיפור הזה לכל המדינה ובסוף לא היתה קלטת. ב-2002 הוא העיד מול הקונגרס האמריקאי, בבריטון הסמכותי ובאנגלית המלוטשת שלו, שלסדאם חוסיין יש נשק להשמדה המונית, כולל ״תוכנית גרעין מתקדמת״. נתניהו דחק באמריקאים לפלוש לעיראק והודיע להם שאם יעשו כך, ״זה ישרת את השלום והיציבות״.
נו, טוב. מי ה״מקורות המוסמכים״ שלו הפעם? אני מהמר על נדב פרי ועמית סגל. יום קודם, ציטטה מודעת בחירות רשמית של הליכוד את שני השועלים הפוליטיים הללו מעריכים שהנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה ביותר. הדרך מכאן ועד לפרנויה של נתניהו קצרה. אגב, תזכורת: לפני רבע שעה בערך השיק נתניהו קמפיין בחירות של הליכוד בנושא משילות. להחליף את השיטה. מה הוא הציע, במקום השיטה הנוכחית? הוא הציע ש״ראש המפלגה הגדולה ביותר יהיה אוטומטית ראש הממשלה״.
מה שקורה עכשיו הוא תהליך קניבליזציה בתוך הגושים. כרגע, בעיקר בגוש של ביבי. הוא מתנפל על האלקטורט של נפתלי בנט ברעבתנות, כי הוא חושש שכל מנדט שילך לבנט ולא אליו, יהפוך את הרצוג לראש ממשלה. זו הסיבה להתנפלות שלו על נוני מוזס והתקשורת שלשום, זו הסיבה לפיטורי הפרופסורים בוועדות פרס ישראל אתמול. זהו תהליך בנטיזציה מהיר שנתניהו עובר, כדי לגמור בכל מקרה עם מנדט אחד, או אפילו קול אחד, יותר מהרצוג. מעניין איך בנט יגיב על זה.
ולבסוף, האם יהיה עימות טלוויזיוני בין המועמדים? ממש לא בטוח. הרצוג יעשה שגיאה אם ילך לעימות עם ראשי המפלגות האחרות. הוא צריך למצב את עצמו באותו גובה עיניים כמו נתניהו. או ביבי, או ישחקו הנערים לפנינו. ביבי? הוא קודם צריך לגמור את העימות עם הנשיא אובמה, לפני שיחשוב על עימות עם הרצוג. כשיחזור מוושינגטון, יבדוק את המצב. אם הוא יוביל בסקרים, לא יבוא לעימות. ולהפך. בינתיים, בהודעה המוזרה שלו, שבה הוא ״שוקל״ לבוא לעימות, אבל ״רק בתנאי שזה יהיה גם עם ציפי״ וכו', הוא בסך הכל פיזר עוד ספין, העסיק את מהדורות החדשות עוד ערב אחד, נחלץ בשלום מעוד פריים-טיים והכתיב פעם נוספת את סדר היום.