השיח המעיק על הוצאות משפחת נתניהו והאופן שבו התנהלו בשנים האחרונות בפיזור תקציבים אישיים יכול היה להיחסך לכולנו - בצורה ובאופן שבו הוא מתקיים דקה לפני בחירות - אם המנהיגים בישראל וראש הממשלה בראשם היו מיישמים כללים בסיסיים של עקרונות שקיפות. זה לא כל כך מסובך. מעמיסים מידע ציבורי של שירותים ופריטים הנרכשים מכספי משלמי המסים (כמעט הכל) על אתר אינטרנט באמצעות טבלאות אקסל חשבונאיות ונותנים לציבור הרחב, כולל עיתונאיו, להתמודד לבד עם המספרים.
יותר חשוב מן השירותים, מעלים מידע גם על הפגישות ועל האנשים שנכנסים ויוצאים ממשרדי הממשלה ומבית ראש הממשלה כדי שכולם ידעו מי הם הבאים והיוצאים. החלק האחרון של השקיפות עולה פי אלף מונים על המידע התזונתי של המטבח האישי של משפחת נתניהו.
לא מדובר פה בקו מחשבה גאוני או ראשוני. זה קיים ונעשה במקומות רבים בעולם. הנתונים יכלו וצריכים היו להיות בחוץ ביוזמת בית ראש הממשלה, או כל משרד ממשלתי אחר, כולל בית הנשיא - וכולם יכלו לעסוק בזה בזמן ובמקום הנכון. למעשה, אם מקדימים תרופה למכה ומפרסמים את הכל, אפילו רמת העניין והחטטנות הציבורית צונחות פלאים. אפשר לשאול את השר לשעבר מיקי איתן.
אך שיטת ההסתרה, החששות, פרסום הנתונים רק תחת דרישות של תנועת חופש המידע - וההתקרב־ נות המתמשכת - מעייפים זה זמן. לא באמת מעניין באיזה מטבח אוכלים. או מתי צריך להחליף וילונות. מה שכן מעניין הוא המנהל התקין. את זה ניתן היה להשיג כבר מזמן באמצעות פרסום מסודר, פעם בחצי שנה (נניח), של כל המידע.
מוויכוחים מעגליים על נושא השקיפות עולה שאנשים מתקשים להפנים שהמידע שעליו מגוננים אינו שייך לבני המשפחה החיים בבלפור, אלא הוא של הציבור. המידע הוא של כולם, של המממנים, ולכן איזו זכות יש לראש הממשלה לחסום אותו, ואז לקטר ולייבב על כך שהכל נחשף ברגע הכי רגיש ולא נוח מבחינתם?
ציפי לבני אמרה דברים מעניינים בהקשר הזה בראשית השבוע בכנס של חברת גוגל ואיגוד האינטרנט הישראלי. היא סיפרה כיצד לפני כמה שנים, כאשר תבעו ממנה, בשם השקיפות, את יומני הפעילות שלה כשרה, היא התנגדה נחרצות. היא הרגישה שזו חציית קו לתוך פרטיותה. אבל אחרי זמן מה, הבינה את הנחיצות ושינתה את דעתה בעניין. ״לקח לי זמן להבין שזה חשוב ושזה זכותו של הציבור לדעת״, היא אמרה.
שינוי התפיסה הזה חייב לבוא. בבית ראש הממשלה צריך להיות Log Book, ספר מבקרים. הציבור לא צריך לדעת על מבקרים המגיעים לשם בנושאים של דיונים חשאיים הקשורים לביטחון המדינה, אך יומן הפגישות עם אנשי עסקים ובעלי אינטרסים, מן הארץ ומן העולם, הוא רכוש הציבור. הציבור משלם על הכניסות והיציאות הללו, וההסתרה - בסופו של דבר - היא רק מזיקה.
הכותבת היא בלוגרית פוליטית, בעלת "הפלוג" - בלוג פוליטי