תמונת מצב: דרור רפאל מנסה להיות כוכב אינסטגרם. ולא מצליח

בעקבות שערוריית האינסטגרם - ידוענים (יהודה לוי, בר רפאלי ורבים אחרים) העלו תמונות כחלק מקמפיין בתשלום, בעוד העוקבים אחריהם היו טיפשים לחשוב שמדובר בצילומים בעלי ערך אותנטי - נשאלתי, באופן כללי, הכתמונתה? ובאופן פרטי, האם גם אתה מושחת? ובכן, לא. מעולם לא חשבתי לקבל תשורה, כשאני מבטיח ״לפרגן״ לחברה מסחרית, בצילום עצמי ליד המוצר, תוך שאני מזייף הנאה, וכותב שורה מתחכמת כמו ״ללכת אל, ללכת מ, ללכת כי כולם הולכים - העיקר ללכת עם נעלי טו גו״ - בדרך כזאת, שאף אינטליגנט לא מדמיין לעצמו שקיבלתי זוג נעליים אופנתיות במתנה.

אומנם מעמדי הסלבי השתדרג במעט לאחרונה, בעקבות השתתפותי ב״מחוברים״, אך עדיין אינני מגיע לרמת הסלביות של כפכפה של נינט. וממילא, אני מעל לכל זה. אני יושב מחוץ לביצה ולועג למ־ שתכשכים בה בתוכנית סאטירית, כך שלא יאה ולא נאה לי לקבל טובות הנאה. וגם אם הייתי רוצה, מספר העוקבים אחרי באינסטגרם אינו מספיק, ולו למנורת שולחן נאה מאיקאה. אז לא, אני לא חלק מהתעשייה המלוכלכת והמושחתת הזאת. והאמת, חבל שכך.

בעצם, למה שלא אהיה? אני עובד בתחום התקשורת, ואני ידוען לכל דבר. בתכלס זאת אפילו חוצפה ממדרגה ראשונה שדווקא אני, עד היום, לא קיבלתי דבר במרמה תוך הפרת אמונים. מי יותר מתאים ממני לקבל טובות הנאה מושחתות. אולמרט היה פה ראש ממשלה, לעזאזל, ואני לא יכול לקבל סט רמקולים עם סאב וופר בשווי של כמה אלפי שקלים?

בוודאי שכן. כל מה שאני צריך לעשות זה לצאת מהפוציות שלי, ולהתחיל לקושש אחר עוקבים. אומנם נאמר במשלי ״שונא מתנות יחיה״, אך אפילו הוא לא תיאר לעצמו שמעבר ל־50 קיי באינסטגרם, המתנות מתחילות לרדוף אחריך, והחיים נראים טוב יותר.

יש לי חלום, שיום יבוא וגם אני אצטלם ליד מקרר, ואכתוב שורות נוגות כמו ״שתיים בלילה. עצוב ומעיק. לו רק היה לי חטיף שוקולד קליק...״, וכך אקבל אספקה של שוקולדים ואולי אף מקרר בהנחה. לא ירחק היום שבו חברות מסחריות יביטו בתמונותי, ויחשבו שאני הטיילור מייד המושלם למוצר שלהן. ולמה דווקא אני...? זה כמו לשאול במה עובדת נטלי דדון, כיצד חן טל נראית עם בגדים, ואיך עומר מילר, שמכין במטבח אוכל סביר לכמה עשרות שולחנות, מצליח לגרום ל־40 אלף איש נוספים לרייר על מנה של עגבניות ממולאות בטלה, שבהיעדר מקום פנוי במסעדה וכסף פנוי בחשבון, לא יצליחו לנעוץ בה מזלג. אך לעקוב באינסטגרם אחריו זה לא משמין, לא עולה כסף ואפילו נחשב לצמחוני.

כצעד ראשון בדרך לכוכבות אינסטושית, ולעולם שכולו מגהצי קיטור במתנה, התחלתי להאשטג את תמונותי, כך שגולשים המחפשים תמונות תחת הכותרת רדיו/בחור נחמד/גבר מבולבל/קרחת/ מחוברים/איש תקשורת/ג׳יימס פרנקו וואנבי ועוד, יתחילו לעקוב אחרי בערימות. לא נוסף ולו עוקב אחד. לכן פניתי למכנה המשותף הנמוך ביותר, והעליתי תמונה שלי ללא חולצה, דבר שהוריד לי בבת אחת עשרות עוקבים שנחרדו וברחו לחיקו השחום והחלק של אושרי כהן. כשהבנתי שאני ניצב בגבי לקיר, ועוד ללא חולצה, עשיתי מה שעושים פוליטיקאים. סקר. ובכן, הסתבר, שהתמונות האהודות ביותר הן צילומי אוכל. שבוע שלם ילדי סבלו מארוחות דוחות שמצטלמות נהדר. לפסטה הוספתי קטשופ ושמיר כדי שתצא תמונה צבעונית, את המלאווח גלגלתי ודחסתי לתוכו קילו גבינה צהובה, כדי לכתוב את המשפט ״רולדת גבינות, יאמממי״, ובמסעדה החלפתי שלוש מנות של סופלה שוקולד, רק כי לא הספקתי לצלם את השוקולד ניגר כבר מהביס הראשון.