משלמים את המחיר: פסיקת הפיצויים התקדימית נגד הרשות היא פתח של תקווה

14 שנה קודם לכן יצאו 32 נפגעי טרור לחפש צדק. מתוך האבל והדמעות הם רצו נקמה. הם רצו להחזיר את ההיגיון לעולם שלהם, שבמטח יריות, בפיצוץ או באבחת סכין איבד את הסדר, את העוגן, את המשמעות. 32 אזרחי ארצות הברית שיקיריהם נרצחו בישראל על ידי מחבלים ערבים החליטו לשנות את המציאות.

התובעת רייצ׳ל ווייזר חשבה שיהיה קשה להוכיח את הקשר בין המחבלים לבין הרשות הפלסטינית, כי הרי לא יעלה על הדעת שאותו ארגון שאיתו אנחנו מקיימים משא ומתן לשלום ישלח רוצחים לטבוח בחפים מפשע וישלם להם משכורות לפני הפיגועים ואחריהם, גם בזמן שהותם בכלא. אבל העובדות היו זמינות

ופשוטות ומוצהרות על ידי ראשי הרשות. ווייזר אמרה שלו הייתה צריכה עזרה ממדינת ישראל היא בטוחה שהייתה מקבלת אותה. אבל לא, היא רק הייתה צריכה גוגל.

הרשות הפלסטינית התפתלה באי נוחות כשהטיחו בה את העובדות האלו. היא טענה שהשוטרים הפלסטינים שהיו מעורבים בפיגועים אכן קיבלו משכורת ממנה, אך פיגעו בזמנם החופשי. זה היה תחביב יותר ממקצוע. אם כך, למה הם קיבלו משכורת כשהיו בכלא, מדוע משפחותיהם קיבלו תמיכה ולמה הם מתקבלים בכבוד מלכים כשהם יוצאים מהכלא? וגם: מדוע בטקסים שבהם משתתפים בכירי הרשות נקראים רחובות, כיכרות ובתי ספר על שם רוצחים מתאבדים?

על פי מאג׳ד פרג', ראש מנגנון המודיעין הפלסטיני, המשכורות הללו הן סוג של תמיכה הומניטרית באסיר הפלסטיני, בלי קשר למה שהוא עשה. עוד הוא הוסיף וטען שהרשות לא מעודדת טרור, אלא נותנת תקווה לאסירים הטרוריסטים החוזרים בתשובה. את השטויות האלה גם חבר המושבעים האמריקאי לא קנה.

ולמרות הקשר שהוכח מעל ומעבר לכל ספק בין הרשות הפלסטינית לבין טרור, עדיין מופעל ויופעל מכבש לחצים אדיר על מדינת ישראל וראשיה לקיים משא ומתן עם הרשות תומכת הטרור הזאת, שדמנו חותם על הצ'קים שלה, המופקדים בחשבונות רוצחים.

ועדיין, איש בממשל האמריקאי לא ייתן לעובדות לבלבל אותו, גם לא לחבר מושבעים או לתובעת או לעיניים של 11 משפחות שכולות. הם ידרשו מאיתנו שוב לתת אמון ברשות הפלסטינית, ולתת להם עוד כסף וכוח, ונשק ושטח, והעולם יעמוד ויריע למי שייתן את כל אלו, ויעניק לו פרס נובל לשלום.

בהסכם אוסלו נתנו יצחק רבין ושמעון פרס נשק לרשות הפלסטינית, ובסוף עוד קיבלו פרס נובל. היום מתחיל התיקון, והוא חתום על ידי בית המשפט הפדרלי המחוזי בניו יורק, והוא פתחה של תקווה לעולם מתוקן יותר, שבו יש טובים ורעים, ויש צדק.