לא רק פטריוט: הכתב הצבאי חייב להראות שפרט לגבורה יש גם זוועה

זה כאילו דני קושמרו דיווח על חדירה לעזה בנגמ״ש שחטף טיל בעוד שלמעשה נסע בנגמ״ש סמוך. קושמרו בחיים לא היה מדווח שקר מסוג זה (שקרים אחרים זה עניין להשקפת עולם). וויליאמס שיקר כי אומץ לבו ואמינותו הולכים יחד עם השפעתו על הצופים ועל משכורתו. עובדה: הוא המגיש הבכיר במשדר החדשות המוביל בארצות הברית, במשכורת שנתית של למעלה מעשרה מיליון דולר. הוא חירף את נפשו כדי להביא לסלון דרמת אקשן לאומית ואישית, שהחלה בסכנת מוות אישית והסתיימה בהפי אנד שהוא תמצית הסיפור האמריקאי הפטריוטי.

אני לא יודע כמה יש כאן עניין של אגו ושופוני וכמה שליחות עיתונאית, אבל בעיקרון, במלחמות של היום, זה סוג של ספורט אקסטרים. אם מישהו רוצה להרוג את עצמו בנסיבות הרואיות, זה בסדר גמור, אבל יסלחו לי הכתבים שעבדו בצוק איתן, למשל. מלחמות מסוג זה הן מלחמות דה לוקס. באת מהאולפן, ראית קצת, שקשקת קצת, וחזרת לאולפן. בערך כמו טייס, שהסיכון שלו להיפגע היום מטיל נמוך בהרבה מהסיכוי להיפגע מקורקינט חשמלי במדרכות תל אביב.

עיתונאי המקריב את עצמו כדי להביא את המלחמה לבית הוא עניין ראוי רק אם הוא עומד בתנאי הבסיסי של סיקור הלחימה: גם כאשר אתה משוכנע שהמלחמה שאתה מסקר היא צודקת ומוצדקת, עדיין הג'וב של הכתב הצבאי הוא להראות שמדובר בעניין נורא, שיש בו לא רק גבורה למען המדינה אלא גם זוועות ועליבות, מוות וסבל. להראות שלא מדובר בדיסנילנד פטריוטי אלא בכורח שנכפה עלינו וחייבים למנוע אותו בכל דרך אפשרית. גם כאשר אתה משוכנע בצדקת המלחמה שאותה אתה מסקר, ועל אחת כמה וכמה כאשר היא פורצת בלא שהצד השני מאיים על קיומך. אלה הן מרבית המלחמות שפרצו בעולם מאז מלחמת העולם השנייה, ובמונחים ישראליים מאז מלחמת ששת הימים.

ויש גם בונוס: ביל אוריילי, אחד מן הדמגוגים הנחותים והמצליחים בערוץ הכבלים ״פוקס ניוז״, נחשד בהתחזות דומה, כאשר סיקר את מלחמת פוקלנד מרחובות בואנוס איירס. כמו כל איש ימין טיפוסי, אוריילי לא הודה אלא תקף את עורכי המגזין ״מאת'ר ג'ונס״ שפרסם את הסיפור במילים ״שקרנים״ ו״שמאלנים קיצונים״. הוא לא התייחס לעובדות שהובאו בגוף התחקיר. מזכיר לכם משהו? מישהו?