אחד המשפטים המצחיקים ששמעתי לאחרונה הוא שגיל 37 בשנים של ירושלמי זה כמעט 78. ולפני שאתם קופצים עליי הירושלמים שביניכם, רק אומר שזה ציטוט של חברתי יעל, ירושלמית גאה שהספיקה בחייה הקצרים לגור כמעט בכל שכונה או פרבר של העיר.
ועדיין, בכל פעם כשהיא מגיעה לבקר אותי ב"עיר הגדולה" היא נפעמת מהעיר ללא הפסקה, ומכך שאני מצליחה למצוא לעצמי עיסוקים רבים בכל מיני שעות מוזרות. "את חיה כמו בת 22", היא זרקה לי בשבוע שעבר, זאת אף על פי שאני לא מצליחה באמת לזכור מתי בפעם האחרונה יצאתי לבילוי סוער על פי הגדרתו המילונית. אך הכל בחיים הוא יחסי.
"את עוד צעירה, תקשיבי לי", הצליח לשכנע אותי חבר לפני כמה שבועות לאחר שהתחלתי את הספירה לאחור לקראת גיל 38. וזה כלל לא משנה כי כמעט חמישה חודשים מפרידים ביני לבין המספר המוזר הזה, שכבר אי אפשר לקרוא אותו משני הכיוונים ולצאת בחיים.
האמת היא, שהוא צודק. אלא שישנם בכל זאת רגעים בחיי אדם המבין לפתע שנעוריו חלפו עברו להם, כשהוא צועד בעצלתיים לכיוון ביתו, ומגלה שהחצר האחורית של הבניין הפכה לחצר המזמוזים הפופולרית על החמשושים מלאי ההורמונים של גימנסיה הרצליה. נרצה או לא, אין כמו זוג מתבגרים מבוהל שמנסה להתנשק בפעם הראשונה עם שיניים, כדי להוכיח זקנה מה היא.
האמת היא, שהוא צודק. אלא שישנם בכל זאת רגעים בחיי אדם המבין לפתע שנעוריו חלפו עברו להם, כשהוא צועד בעצלתיים לכיוון ביתו, ומגלה שהחצר האחורית של הבניין הפכה לחצר המזמוזים הפופולרית על החמשושים מלאי ההורמונים של גימנסיה הרצליה. נרצה או לא, אין כמו זוג מתבגרים מבוהל שמנסה להתנשק בפעם הראשונה עם שיניים, כדי להוכיח זקנה מה היא.
תזכורת למי שכבר הספיק לשכוח: בדיוק כשם שבכל בית ספר תיכון ישנה "מחששה", כך ישנה גם פינת מזמוזים. פינות המזמוזים של התיכוניסטים יהיו לרוב מחוץ לכותלי בית הספר, אך יישארו ברדיוס השכונה. דהיינו, כניסות מגורים של בניינים סמוכים, גני שעשועים ומתקנים שאפשר להסתתר בתוכם, וכמובן שיחים סבוכים בצד הדרך. ובני נוער כדרכם של נערים, חושבים בכל דור ודור שהם המציאו את הגלגל. הם המציאו את המזמוזים במקומות המסתור, הם המציאו את התאהבות הנעורים, הם המציאו את הסיגריות ובכלל את הקיום על פני הפלנטה.
זה התחיל כששמעתי אחר הצהריים אחד קולות מוזרים מתחת לחלון חדר העבודה שלי. מבט קטן למטה, ואני חוזה בזוג מתבגרים ממששים זה את זו בצירוף צחקוקים, כשלצדם בלון גז חף מפשע שנע ימינה ושמאלה. רגע לפני ששקלתי לזרוק להם קונדום עם פתק מצורף בו כתוב: "שמרו על עצמכם- מסר מלמעלה", קיוויתי שהם חכמים מספיק לא להדליק איזו סיגריה שאחרי.
האמת היא שאהבת נעורים היא דבר איום ונורא, אך מופלא כמעט באותה הנשימה. אין לכך הסבר מדעי, אבל זו עובדה שמוכיחה את עצמה רטרואקטיבית, כשעם השנים תחושת הטראומה מתמתנת לטובת אידיאליזציה של הסיטואציה.
שמתי לב למשל שסבתי בת ה 98, זוכרת רק את הדברים הטובים ולא את הרעים, להבדיל משנים עברו. כך שבניתוח פסיכולוגי שטחי של נפש האדם הבוגרת, אני מניחה כי הזמן בו את מרשה לעצמך לצאת באופן סופי מתחושת טראומת הנעורים ומביטה לאחור רק בחמלה וגעגוע, הוא בדיוק הזמן בו התבגרת לגמרי.
שמתי לב למשל שסבתי בת ה 98, זוכרת רק את הדברים הטובים ולא את הרעים, להבדיל משנים עברו. כך שבניתוח פסיכולוגי שטחי של נפש האדם הבוגרת, אני מניחה כי הזמן בו את מרשה לעצמך לצאת באופן סופי מתחושת טראומת הנעורים ומביטה לאחור רק בחמלה וגעגוע, הוא בדיוק הזמן בו התבגרת לגמרי.
אני עדיין רחוקה מכל תחושת געגוע לכור ההורמונלי הגרעיני של נעוריי, אולי כי לא ממש הלך לי פעם. והנה עוד הוכחה קטנה ומנחמת לכך שנותרה בי טיפת ילדות שמסרבת לעזוב.
כרגע, כשאני מביטה על טיילת הנערות מתחת לחלוני, אלו המנסות להסתיר עם שיערן הארוך איברים שלא נוח להן איתם. אני רק נזכרת באיזו ילדה בת 16, שפעם נישקו אותה על בלון גז ברחוב חנקין 56 בחולון, ומאז 5 ו 6 הפכו למספרי המזל שלה. רק חבל שאף אחד לא מספר את זה למפעל הפיס.
כרגע, כשאני מביטה על טיילת הנערות מתחת לחלוני, אלו המנסות להסתיר עם שיערן הארוך איברים שלא נוח להן איתם. אני רק נזכרת באיזו ילדה בת 16, שפעם נישקו אותה על בלון גז ברחוב חנקין 56 בחולון, ומאז 5 ו 6 הפכו למספרי המזל שלה. רק חבל שאף אחד לא מספר את זה למפעל הפיס.
וזה מזכיר לי שבאחת החופשות המשפחתיות קצת לפני הנשיקה הראשונה, ירדנו למה שהיה פעם הכפר של רפי נלסון בטאבה. ושם ישבתי על סלע מלא בסרטנים והקפצתי אבנים על המים. אבא שלי לימד אותי פעם את טכניקת ההקפצה שיוצרת אדוות במים, כשהשיטה היא לא רק צורת הזריקה שהופכת את ההקפצה למוצלחת במיוחד, אלא גם סוג האבן שאת בוחרת.
היא צריכה להיות שטוחה וחדה, אך גם מתאימה לגודל כף היד שלך. ועל מנת שהזריקה תהיה מושלמת, את צריכה לשחק איתה ביד לפני כן, למשש אותה, להכיר אותה ולדעת מה נקודות התורפה שלה לצד יתרונותיה.
צריך להיות סבלנית, ובעיקר לא לחשוב שיש גיל שכבר לא תוכלי לשבת על סלע ולעשות את הפעולה המדיטטיבית שמצליחה תמיד לסדר לך את הנפש. צריך רק להבין את זה ולהפנים, ואז זה מצליח. בדיוק כמו בחיים, בדיוק כמו באהבה.
היא צריכה להיות שטוחה וחדה, אך גם מתאימה לגודל כף היד שלך. ועל מנת שהזריקה תהיה מושלמת, את צריכה לשחק איתה ביד לפני כן, למשש אותה, להכיר אותה ולדעת מה נקודות התורפה שלה לצד יתרונותיה.
צריך להיות סבלנית, ובעיקר לא לחשוב שיש גיל שכבר לא תוכלי לשבת על סלע ולעשות את הפעולה המדיטטיבית שמצליחה תמיד לסדר לך את הנפש. צריך רק להבין את זה ולהפנים, ואז זה מצליח. בדיוק כמו בחיים, בדיוק כמו באהבה.