עם כל הכבוד לטקס האוסקר ולפורמט הנושן של סרט קולנוע, המגולל עלילה על פני תשעים עד מאה דקות, ומלווה ברעש של בליסת פופקורן על ידי אנשים זרים, שלוחשים האחד לשני בקול רם "אז מי הרוצח בסוף?", עדיף להתמכר לסדרה ביתית, ולחסוך את היציאה, החנייה וההתחככות במין האנושי שמסתובב לו חופשי בחוץ. הנה ארבעה סוגים של סדרות וקטע המאפיין אותן:
זה שאני פושע/מאפיונר/עורך דין שמשחק עם החוק, לא אומר שאין לי רגשות. אני אפילו הולך לפסיכולוגית
(״הסופרנוס״, ״שובר שורות״, ״סמוך על סול״)
כפסיכולוגית שלי, אבל גם כאישה, תגירי לי את, חזרתי אתמול אחרי יום עבודה קשה, עקרתי עיניים לשלושה אנשים ומכרתי קריסטל מת, לילד בן 9, ואז ישבתי עם אשתי במסעדה, הזמנתי קינוח, היא לא רצתה כי היא בדיאטה. הגיע הסופלה, היא אומרת: ״אפשר ביס?״, ״אבל אמרת שאת בדיאטה״, עניתי. לעזאזל. זה הסופלה שלי! ואז נכנס מפקד המשטרה למסעדה, לקחתי אותו למטבח וחנקתי אותו למוות. איך המוח שלכן הנשים עובר, בחיי אני לא אבין...
(מוזיקת ג׳אז. הסופלה יוצא מהתנור, חם ומהביל. השוטר נושם את נשימותיו האחרונות ומדמם על רצפת המטבח, במסעדה אופנתית בניו יורק)
אנחנו זוג בני 48. יש כסף ודירה מרווחת, אבל משהו חסר
(״כולם ביחד״, ״עור רגיש״, ״האישה הטובה״)
היה נורא כיף הערב. גם לי.
כן, הקונצרט היה נהדר. גם אני חושבת. אגב, קנית את שרוכי הנעליים שביקשתי ממך? אוי, שכחתי.
חבל, הם נקרעו לי, איך אלך מחר לעבורה? אמרתי לך, אני אקנה מחר. מה קרה לנו, שנהיינו מהזוגות האלה שמדברים על שרוכי נעליים לפני השינה? כי אתה פשוט לא אוהב אותי יותר! (שתיקה) ואגב, בקשר למה ששאלת אותי אז כן, אני בוגדת בך עם הפסנתרן החתיך/עורך הדין החתיך(או כל חתיך אחר בעל מקצוע חופשי).
אז גם אני בוגד בך עם אחותך/גיסתך (או כל מישהי צעירה שיש לה קשר משפחתי עם אשתו). טוב, כל ערב אותו סיפור, די, אני עייפה. גם אני. לילה טוב.
רק אל תשכחי למחר את השרוכים, זה חשוב.
(הם לוגמים כוס יין. שמיכת פוך לבנה נמתחת ומכסה אותם. כל אחר מתהפך לצד השני, גב אל גב, מוזיקת פסנתר נוגה, זום אאוט מהמיטה, ריחוק. קור)
אני שוטרת קשת יום בעיירה שכוחת אל, ובכל זאת מצליחה ללכוד את הרוצח המקומי ולמגר את הפשע ביד רמה
(״עמק האושר״, ״הגשר״, ׳׳פארגו״)
אתה חושב שאתה תוכל להתחמק ממני רק כי אני שוטרת קשת יום בעיירה עם עשרה תושבים וגשם ללא הפסקה בצפון אירופה, ומגדלת ילר שאינו שלי? כן, אבל אני רואה שזה רק נותן לך כוחות חזקים למגר את הפשע ביד רמה.
אז לפני שאני מתקשרת לקרוא לסיוע, תסגיר את עצמך. אבל אני חטפתי את הילד שלך. כן, אבל מה שאתה לא יודע, זה שאתה בעצם האבא שלו. בני! לא אוכל לרצוח אותך, בואו נחיה יחדיו כולנו: פושע, שוטרת והילד של אף אחר, אבל הוא של כולנו. וגם יש גשם בחוץ ולאף אחד אין כוח לצאת להגיש תלונה בקור הזה
(שלושתם מתחבקים בידיעה שהכל מאחוריהם, מבט של הבנה שאין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב, העיירה חוזרת לשקט ולנימוסים שאפיינו אותה ערב גל הרציחות, מוזיקה נורדית או צפון אירופית מעצבנת אחרת. גשם)
יש פה 572 דמויות והשקענו בטירוף בתפאורה תקופתית, אבל אף אחד כבר לא זוכר מי זה מי
(״משחקי הכס״, ״ויקינגים״)
תקשיבי, אני לא זוכר אם את אחותי, פשוט לא עברתי על אילן היוחסין היום.
אנחנו באמת ממש דומים, אבל בתחילת הפרק אתה הגעת על פארש ואני יצאתי מממלכה אחרת, אז כנראה שאני נסיכה ואתה חייל של המדינה השכנה, שבא לחסל אותי.
אז אם ככה, אין סיבה שלא נעשה כרגע סצינת סקס ארוכה ופראית בתוך המצודה על מיטת אפיריון.
רעיון מעולה, כך נוכל למשוך רבע שעה בלי טקסט ובלי אף דמות חרשה שמצטרפת לסדרה♦
צפייה נעימה ©