פיגוע הדריסה בירושלים בשישי בבוקר, כמו הגיע משום מקום. הוא אירע לאחר תקופת שקט ארוכה יחסית, שנמשכה שבועות רבים. לכן גם אם הוא הפתיע את הציבור, הוא לא הפתיע את השב״כ ואת צה״ל.
אפיון הפיגוע והמפגע תואמים עם זאת לפיגועי דריסה קודמים שאירעו בירושלים. הם בוצעו, כמו גם הפעם, על ידי צעיר שלא היה מוכר לכוחות הביטחון, שהחליט על דעת עצמו, בלי שיקבל הוראה או הכוונה מארגון טרור, כמו חמאס, לפעול - מה שעונה על ההגדרה של ״טרור עממי״.
הוא גם עשה את המעשה, לפחות כך טענה אמו, בגלל עליית יהודים להר הבית והחשש, שפלסטינים רבים מאמינים בו גם אם אינו נכון, ולפיו בכוונת ישראל להשתלט על המקום.
בשב״כ ובפיקוד מרכז יודעים כי השקט הוא רגעי ושברירי. לא בכדי התקיים בשבוע שעבר תרגיל פתע ברמת המטה הכללי שהרמטכ״ל החדש, רב אלוף גדי איזנקוט, פיקח עליו אישית. מטרת התרגיל הייתה לבחון את מוכנות צה״ל בבלל ופיקוד מרכז בפרט לאפשרות שתחול הידרדרות פתאומית בגדה המערבית.
לא בכדי מייחלים בצה״ל ובשב״כ לחידוש התהליך המדיני מול הרשות הפלסטינית, כדי להחזיר ולו קרן דקיקה של תקווה, גם אם אינם אומרים זאת בפומבי. מי שאמר זאת היה הרמטכ״ל הפורש בני גנץ.
על רקע הקיפאון, אש״ף החליט לפני ימים אחדים להמליץ על הפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני של מנגנוני הביטחון הפלסטינים עם השב״כ וצה״ל. עם זאת, ההחלטה הסמיכה את הנשיא אבו מאזן להחליט על העיתוי. אבו מאזן הבהיר כי לא יעשה זאת לפני הבחירות. הוא יודע שמהלך בזה ישחק לידי בנימין נתניהו והימין הישראלי.
ועדיין, אבו מאזן הדגיש כי אם תיבחר ממשלה ימנית, שתמשיך את הדשדוש המדיני ותסתום את הגולל על ההידברות, הוא יבצע את החלטת אש״ף. נוסף על כך, בחודש הבא תוכל הרשות לפנות לבית הדין הבינלאומי בהאג ולהתחיל בתהליך משפטי, שתכליתו לדרוש העמדה לדין של ישראל או אישים ישראלים על פשעי מלחמה והפרת אמנות בינלאומיות. כל אלה, לא פחות מפיגוע בזה או אחר, מאיימים בחרב המתהפכת על ישראל.
כל זאת, כשהנסיבות הבינלאומיות בגלל מדיניות ה״שב ואל תעשה״ והמשך תנופת ההתנחלויות של ממשלת נתניהו־יעלון־בנט־ליברמן הן הקשות ביותר שהיו זה שנים רבות עבור ישראל, שמעולם לא הייתה מבודדת מאשר כפי שהיא תחת הממשלה היוצאת.
האיחוד האירופי כבר מזמן הבהיר כי יגביר את החרם על מוצרים ישראליים מההתנחלויות, פרלמנטים וממשלות נוספים יכירו במדינה הפלסטינית ויצביעו נגד ישראל בפורומים בינלאומיים. חמור עוד יותר הוא הקרע בין נתניהו לנשיא ארה״ב ברק אובמה וממשלו, שעלול להביא למצב שהאמריקאים יחדלו מתמיכתם האוטומטית בישראל במוסדות האו״ם ובמיוחד במועצת הביטחון.
מי יודע, אם לא יחול שינוי במדיניות הממשלה הבאה, לא רק שגוברת סכנת המרי האזרחי בגדה והפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני שהניב לישראל הישגים חשובים ומונע את התפרצות הפלסטינים בגדה, אלא גם גוברת הסכנה שוושינגטון תחדל לגונן על ישראל בעזרת הטלת וטו על החלטות מועצת הביטחון.