זה היה ליל האימים של סוקרי הסקרים. הללו התייצבו במלוא קומתם המדעית, חשפו בגאווה את רוחב ניסיונם, ערכו חישובים, עלעלו במסמכים, צללו למעמקי נוסחאות מורכבות ופסקו בתוקף סמכותם את דינם הסטטיסטי.
הסוקרים רבי הניסיון, עמוסי התארים, היפנטו עם שלם. הכל תלו בהם עיניים מעריצות. הם אומנם טעו בעבר אחת או שתיים, וגם המליכו את שמעון פרס כראש ממשלת המדגם, וזאת כאשר בנימין נתניהו היה זה שחבש לראשו את הכתר המוזהב, אבל הפעם המפלה הייתה מוחצת, עצובה ומהדהדת.
כל קשר בין הסקרים וממצאי האמת היה מקרי בהחלט. לגבי המפלגות הקטנות, הסקר היה בהחלט סביר, אבל מפלגתו של יצחק הרצוג הוכתה שוק על ירך, כאשר הסקרים בחלקם ניבאו לה ניצחון או במקרה הרע תיקו עם נתניהו. טעות במנדט אחד, או לכל היותר שניים, היא אפשרית מבחינת טעות סטטיסטית, אבל פער כזה ענק, זועק לשמיים ולעיניים, היה ליל השבר הגדול של מדע הסטטטסיקה, המשווע, כנראה, לכלים חדשים מובהקים יותר.
מה נעשה מעתה ואילך? על מי נשליך יהבנו? ואולי הגיעה העת לשנות את שיטת הסקרים. יש לפתח כלים משוכללים יותר ואמינים. ועוד אפשרות צצה ועולה לא לבצע שום פעולות ניחוש ומקסמי שווא. פשוט יש להמתין בקוצר רוח או באורך רוח, כל אחד על פי דרכו, ללכת לקלפי, להטיל פתק ורק אז, בתום מניין הקולות, לשמוע באנחת רווחה או בתדהמה, כעס ואכזבה את התוצאות.
הסקרים, אם נתעמק בהם, לא רק שטעו, אלא ייתכן וגם הטו את תוצאות הבחירות לכאן או לכאן. שהרי אם המצביעים, בטרם ילכו לקלפי, קובעים לעתים את עמדתם על פי תוצאות הסקרים, הרי שבהחלט ייתכן כי תוצאות ההצבעה לא ישקפו את עמדתם בטרם הסקר, אלא את הטקטיקה הרצויה בעיני מנהיגיהם הרוחניים או הם עצמם.
לא נותר לנו, המוני בית ישראל, כל אחד בדרכו, לשמוח או לייבב ביום הזה, אבל גם ללמוד לקח. מדבר סקר תרחק.