בנימין נתניהו ״שיחק אותה״. הפך על פניהם את כל התחזיות והסקרים, ויחד איתם את החוזים והסוקרים, וניצח בגדול. גם מי שלא הצביע עבורו אינו יכול שלא להעריך את זה. ועם זאת צריך לומר שאלה שחזרו להצביע לליכוד ברגע האחרון, בעקבות הקמפיין האגרסיבי והמאיים של ראש הממשלה בימים שלפני יום הקלפי, עשו כן מחשש לנפילת הליכוד ולא לנפילת נתניהו. וזו הבחנה משמעותית.
לכאורה אין הבדל, אבל בכל זאת יש. בין החוזרים נמצאים כאלה שאינם אוהבים את נתניהו אישית ולא את התנזרותו מעיסוק בענייני חברה ורווחה, ואף לא את ההתנהלות היומיומית שלו ושל ביתו; אבל הם אוהבים מאוד את הליכוד. הם היו רוצים שמועמד אחר יתייצב בראשו וזה מה שהוביל אותם בדרך להצבעה למפלגת ימין אחרת.
אבל מרגע שנתניהו פצח בזעקות שבר שהליכוד - לא הוא אישית - עומד להיות מודח מהשלטון, נהרו הללו בחזרה הביתה. להציל את הבית, לאו דווקא את ביבי. בעיניהם זה הליכוד של מנחם בגין שעמד ליפול, לא של נתניהו. עכשיו תקום ממשלה הומוגנית לעילא, צוהלים בליכוד ומנבאים לה אריכות ימים. אני מרשה לעצמי לפקפק אם אכן צפויים לנתניהו חיים קלים לאורך הקדנציה עם שותפיו הקואליציונים ההומוגנים. מי שיהמר שהממשלה שתוקם תחזיק מעמד עד תום מועד כהונתה החוקי, עלול להניח את כספו על קרן הצבי.

משברים יהיו כבר בשלבי הקמתה בקשר לחלוקת התיקים. החוצפה בתביעות המסתמנות בעניין זה מצד מפלגות, המתקשות להשלים עם מפלתן ועם הצמצום הניכר בכוחן הפרלמנטרי, מרקיעה שחקים. כאילו הגענו לימות המשיח, שאחד המאפיינים המבשרים את בואו על פי חז״ל הוא שהחוצפה תגדל. אבל על כך יתגברו כנראה ובסופו של דבר יתפשרו.
ואז תקום קואליציה רבת מפלגות, של מפלגה אחת גדולה יחסית ועוד חמש קטנות עד בינוניות - יחד 67 חברי כנסת -שכל שותפה בה, קטנה ככל שתהיה, תוכל לאיים בהפלתה או לפחות בצמצומה ל-61 מנדטים, שלא יאפשרו פעילות תקינה.
בנט, ליברמן, דרעי, ליצמן וגפני, שלא לדבר על כחלון, יחזיקו את נתניהו בגרון. כל גחמה שלהם וכל מחלוקת תוך קואליציונית ייהפכו בקלות להתכתשות המאיימת לפרק את החבילה. זו אינה עומדת להיות תחזית אופטימית.
למרות החזות ההומוגנית, יש בין המפלגות הללו הבדלי דעות, חלקם מהותיים, בנושאים מדיניים, דתיים וכלכליים-חברתיים, שעלולים ליצור משברים חדשות לבקרים. ועוד כדאי לזכור שכל מנהיגי המפלגות הללו רחוקים מלהיות חסידי ראש הממשלה. לרובם יש אמביציות לרשת אותו במהרה.
נתניהו ער ורגיש לכך, ועל פי טבעו ואופיו יתקשה להניח למישהו מהם להצליח. לכך יש להוסיף שהפעם תהיה לממשלה אופוזיציה מחוזקת ודי הומוגנית אף היא, שתדע למרר לקואליציה את החיים. כל זה עלול להוביל בהמשך הזמן לממשלת אחדות של הליכוד עם המחנה הציוני או שוב לבחירות, אף אם כביכול לא יהיה לשום מפלגה אינטרס לחזור לקלפי. כבר למדנו זה עתה שגם זה אפשרי בישראל. •