אביגדור ליברמן חרת על דגלו את עונש המוות למחבלים במסגרת מאבקו לגיוס קולות בוחרים. הוא הבטיח להם כי יממש הבטחה זו אם יהיה שותף לממשלה. מה עוד שכשר חוץ, אם אכן יתמנה, הרי מבוקשו זה יהדהד מקצה תבל ועד קצה.
עד כה הוצא למוות בישראל, מאז הקמתה, רק אדולף אייכמן. יש הסבורים, עד היום, שאילו היה נמק בכלא עד אחרית ימיו בתא בודד, הרי העונש הזה היה מכאיב ומייסר מאות מונים, ואף אלפים, כמספר ימי חייו, מאשר מוות מהיר.
אביגדור ליברמן משתוקק להוציא להורג מחבלים מתאבדים, שרובם נהרגים תוך כדי ביצוע זממם, או לפחות מבקשים את מותם, על מנת להתענג בחברתן של עשרות בתולות הממתינות להם בשערי גן העדן, או הגיהינום, בהתאם להשקפה.
כל הוצאה להורג, אם תתממש, תהפוך את הנידונים למוות לגיבורים. שמם יינשא בשאגות שמחה מגרונות כל המתאבדים המוסלמים החשוכים והקנאים מקצה העולם המוסלמי ועד קצהו האחר. הרי את זה הם מבקשים, את נשיאת דגלי הנקמה.
כל אותם מחבלים נתעבים המבלים את שנות חייהם בכלא (אם אינם משתחררים בעסקה), הצועדים הלוך ושוב בינות לסורגים, בוודאי שמתענגים פחות מאשר מתן ביטוי לגבריותם בחברת הבתולות השמיימיות.
עונש מוות למחבלים, אם יתקבל, וספק רב אם יש לו סיכוי להתקבל, בוודאי שיעורר שאלה נכבדה: יהודי הרוצח אלמנה בשעת שוד, או מי שהרג בכוונה תחילה פעוט או פעוטה, האם לא ראוי שאף הוא יומת? ואנסים ורוצחים?
וכך נציב עמודי תלייה, או מעבדות מצוידות במזרקי רעל, או כל שיטת הריגה אחרת באתרי הענישה הישראליים.
ואולי גם ראוי על פי אותו היגיון שההוצאות להורג יתקיימו בכיכר העיר (כיכר רבין, למשל) כאצל אחדות משכנותינו במזרח, על מנת להרתיע כביכול את המבקשים לכלותנו. מדובר, אפוא, בהצעה נטולת היגיון, שאיננה אלא ססמה שנועדה ללבות יצרים ולהריץ מצביעים לקלפי.
עתה, כאשר הבחירות הוכרעו, ראוי לגנוז את ההצעה כחץ מקשת. גם רוצחו של רבין נמק בכלא - וטוב שכך. כאשר הנבל הזה מהלך בתאו הלוך ושוב, על אף שזרעו הפרה אישה משתוקקת לחברתו, הוא בוודאי מקלל את יומו. זהו עונש ראוי. שהרי אילו הוצא להורג היה נעשה עמו חסד.
גם אמריקה, שבה נהוג עדיין עונש מוות באחדות ממדינותיה, לא מונעת ולו במעט מעשי רצח ואונס או כל עבירה שדינה מוות.
מסקנה: אל לישראל לאמץ עונש נפסד ומיותר שכזה, אפילו שעוד יש בתוכנו כאלה שמצדדים בו מתוך ראייה צרה ותחושת זעם בלתי נשלטת.