הגעתם אתמול של שרי החוץ של צרפת וגרמניה ללוזאן בשווייץ, והצטרפותם הצפויה של עמיתיהם מרוסיה, מסין ומבריטניה, מעידות כי ההסכם על תוכנית הגרעין של איראן הוא כמעט ודאי. רק מכשולים דרמטיים ובלתי צפויים של הרגע האחרון ימנעו את החתימה על העסקה.
מי שכבר נמצאים בלוזאן מאז יום חמישי הם שר החוץ של ארה״ב, ג׳ון קרי, שהוא והנשיא ברק אובמה הם שושביני העסקה ודחפו אליה יותר מכל אדם אחר, ושר החוץ של איראן, מוחמד ג׳וואד זריף.
מדובר בהסכם מסגרת שיכלול את העקרונות שתכליתם לצמצם את תוכנית הגרעין של איראן, ולהרחיקה מהיכולת להרכיב תוך זמן קצר נשק גרעיני, בתמורה להסרת העיצומים מעליה. הסכם המסגרת והעקרונות צריכים להוביל להמשך השיחות - אשר יישאו אופי טכני - ולהסתיים בחתימה על הסכם קבע עד סוף יוני 2015. הסכם הקבע אמור להחליף את הסכם הביניים, שנמצא בתוקף מאז נובמבר 2013.
רוב העקרונות של הסכם המסגרת, כפי שדווח מלוזאן, יפורסמו - למעט כמה שיוותרו חשאיים. בכך מקווים אובמה וקרי להראות למתנגדי ההסכם מבית (המפלגה הרפובליקנית ומיעוט אצל הדמוקרטים) ומבחוץ, בראש וראשונה ישראל וכן מדינות ערב כמו טורקיה, כי זהו הסכם טוב שהיה מחויב המציאות.
רוב העקרונות של הסכם המסגרת, כפי שדווח מלוזאן, יפורסמו - למעט כמה שיוותרו חשאיים. בכך מקווים אובמה וקרי להראות למתנגדי ההסכם מבית (המפלגה הרפובליקנית ומיעוט אצל הדמוקרטים) ומבחוץ, בראש וראשונה ישראל וכן מדינות ערב כמו טורקיה, כי זהו הסכם טוב שהיה מחויב המציאות.
העקרונות שמוסכמים, כך נראה, ואשר דווח עליהם בתקשורת לא פעם, הם שמספר הסרכזות הפעילות שמעשירות אורניום יצומצם מעשרת אלפים כיום לכששת אלפים. לאיראן יש עוד כעשרת אלפים סרכזות שכבר הותקנו, אך מכוח הסכם הביניים הן מושבתות. איראן גם תיאלץ להעביר אל ארץ אחרת חלק ממלאי האורניום המועשר (ברמה של עד 5% בלבד) שהיא כבר הספיקה להעשיר, ותוכל להעשיר גם בעתיד, אך באופן מוגבל.
עם זאת, עדיין לא ידוע באיזו כמות מדובר. תוקף ההסכם יהיה לעשר שנים לפחות, שבמהלכן יתקיים פיקוח הדוק על מתקני הגרעין של איראן. כמו כן, יהיו הגבלות על היכולת של איראן להפיק פלוטוניום בכור הגרעיני שהיא בונה באראק. אפשר להעריך כי פרסום ההסכם רק יחזק עוד יותר את המתנגדים לו ואת עמדתם כי מדובר ב״הסכם רע״, כפי שהגדיר אותו לא פעם ראש הממשלה בנימין נתניהו.
עם זאת, עדיין לא ידוע באיזו כמות מדובר. תוקף ההסכם יהיה לעשר שנים לפחות, שבמהלכן יתקיים פיקוח הדוק על מתקני הגרעין של איראן. כמו כן, יהיו הגבלות על היכולת של איראן להפיק פלוטוניום בכור הגרעיני שהיא בונה באראק. אפשר להעריך כי פרסום ההסכם רק יחזק עוד יותר את המתנגדים לו ואת עמדתם כי מדובר ב״הסכם רע״, כפי שהגדיר אותו לא פעם ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אולם בסופו של דבר, טיבו ואיכותו של ההסכם ייקבעו על ידי תשובות לכמה שאלות שאותן אנחנו אמורים לקבל רק היום או מחר, כשהעסקה תיחתם, אם בכלל. ואלה השאלות: האם ההסכם יאסור על איראן להמשיך במחקר, בפיתוח ובניסוי של דגמים חדשים של סרכזות? מדובר בדגמים מתקדמים שיכולים להסתובב מהר יותר ולהפיק ביתר יעילות אורניום ממה שמותקן כיום באתר המרכז להעשרת אורניום בנתנז. הדגמים החדשים כבר מותקנים באתר המבוצר במעבה האדמה להעשרת אורניום בפורדו. אם ייאסר על איראן לבצע את עבודות המחקר, פירושו של דבר שהמתקן בפורדו יושבת. שאלה אחרת היא מתי יוסרו העיצומים? איראן, כצפוי, תובעת להסירם מיד.
לא פחות חשובה השאלה אם ההסכם ייאלץ את איראן להשיב על כל השאלות שהוצגו לפניה בנוגע לפעולות עבר שביצעה בכל הקשור ל״קבוצת הנשק״ (ניסויים בהרכבת הפצצה, בהכנת ראש חץ על טיל ובבדיקת תגובת שרשרת הפיצוץ). במערב גם שואלים אם טהרן תאפשר לפקחים בינלאומיים לבקר באתרים חשודים שעד כה מנעה את הפיקוח עליהם. בהיעדר מענה לסוגיות אלה, בהחלט אפשר יהיה לומר שמדובר בהסכם רע.
בכל מקרה, גם אם ההסכם לא יהיה כה רע, ברור כי המאמץ הישראלי שהוביל ראש הממשלה נתניהו למנוע כל הסכם, גם במחיר העימות עם אובמה, נכשל. ברור גם כי מדינות ערב, ובראשן ערב הסעודית ומצרים, אך גם טורקיה, שמתנגדות להסכם המתגבש ורואות בו ניצחון איראני ומתן לגיטימציה לשאיפות של השלטון בטהרן לשלוט במזה״ת, ישקלו מעתה ביתר רצינות להקים תוכניות גרעין משלהן, תואמות לזו של איראן, ובכך עלול להיפתח במזרח התיכון הבלתי־ יציב גם כך, מרוץ חימוש גרעיני.