הנביאים מאיימים עלינו שאם לא נשוב מדרכינו הרעות – נוגלה המארצנו. כלומר – הגלות היא עונש. אבל מה היה חטאם של בני ישראל שהיו עבדים במצרים עוד לפני שניתנה התורה, ולפיכך לא עברו על שום מצווה ולא היו צריכים להיענש? דרש סבא ישראל אלדד ע"ש – הגלות עצמה היא החטא. “גם אם תחילה לא באו אלא לגור, להיות גרים בגולה, סופם שהשתקעו בה".



והגולה הזאת השתקעה בנו, בנימי נפשנו. ראו, למשל, את החלטתו האחרונה של ראש הממשלה שלנו, לשחרר את כספי המסים של הפלסטינים שאותם הקפאנו בשל פנייתם לבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. עצם הפשרת הכספים משמעה עוד חלק בפאזל, שתמונתו הכוללת מראה בלי שמץ של ספק: אנו גולים בארצנו. אנחנו עדיין רחוקים מלהיות ריבונים בה.
 
ראש הממשלה מתעלם בהחלטתו זו מכוח ההיגיון ומכוח הצדק. כי הכסף הזה שנתניהו שחרר לטובת הפלסטינים אויבינו יממן את מנגנוני הביטחון שלהם, ואת אסיריהם שמקבלים מימון בעבור רצח אזרחים ישראלים. וככל שמתועב הרצח – כך עולים השילומים. ולא אני אומרת כך, אלא חוק האסירים שנכתב בדם יהודי על ידי יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן.

חלוקים ביניהם התנאים – מתי תהיה הגאולה בעתיד. ר' אליעזר אומר – בתשרי, ר' יהושע אומר – בניסן. ר' אליעזר חושב שתשובה (שאותה עובר האדם בתשרי, בראש השנה וביום כיפור) קודמת לגאולה, ור' יהושע טוען ההפך: קודם להיגאל ואחר כך לחזור בתשובה. הצלת הגוף קודמת.
 

ומכיוון שהמציאות הלכה בדרכו של ר' יהושע, ונגאלנו בגוף לפני שנגאלנו בנפש – אין לנו ביסוס רוחני המחזיק אותנו זקופי ראש מול אויבינו. רק כך יכול ראש הממשלה לכפוף שוב את ראשו־ראשינו בפני אומות העולם ובפני המלעיזים מבית. והוא ודאי מאמין כי הוא עושה את הטוב ביותר בעבורנו, ואינו רואה שהוא ממשיך את הגולה גם כאן, בארץ ישראל.
 
הגאולה שלנו רחוקה מלהיות שלמה. מנהיג של עם נגאל לא היה מממן את הרוצחים של בני עמו, גם לא בעקיפין. אבל אנחנו בדרך. וזו דרך ארוכה ויש בחלקנו הרצון להיגאל. חלקנו כבר רואים את עצמם ריבונים בארצם, שליטים על גורלם. חלקנו רואים את האור הגדול של הפסח הזה, וכמו שסבא ישראל אמר “מן האורות של ליל הסדר, מן התאורות שבתהליך גאולתנו, יימוגו הצללים בחשבון הסופי, הרחוק. ומגבהים היסטורים וחגיגיים אלה נשתף בשמחתנו גם את הבן הרשע, גם את הבן התם, כמו בליל כל נדרי שבו מתירים אנו להתפלל עם העבריינים".