במהלך נדיר למדי שינו אתמול (שני) שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים את הכרעת דינם הקודמת, מלפני כשנתיים וחצי, שבה זיכו את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מעבירות של מרמה והפרת אמונים בפרשת טלנסקי.
יש שתי סיבות לכך שמדובר במהלך נדיר. ראשית, עצם העובדה שבית המשפט העליון, במהלך מתקדם של ערעור, מחזיר לבית המשפט המחוזי ראיות חדשות ומבקש ממנו לשמוע אותן; ושנית, העובדה שבית המשפט המחוזי משנה את עמדתו - ומקבל הכרעת דין הפוכה מזו שקיבל קודם לכן.
צריך באמת ראיות חדשות, יוצאות דופן ומרשימות במיוחד על מנת שבית המשפט המקורי ישנה את עמדתו. מהתרשמות ראשונית, לא בולט לעין שבתיק טלנסקי הוצגו בפני בית המשפט ראיות חדשות, משמעותיות ועוצמתיות.
אז מה בעצם קרה כאן? אחד מגדולי השופטים בבית המשפט העליון בארה״ב אמר פעם שלעולם אין לדעת מה עובר בראשו של שופט כאשר הוא מקבל את הכרעתו. ייתכן שהשופטים אכן התרשמו מהראיות החדשות בתיק, אם כי בעצם לא היה בהן חדש, לפחות לא לצורך משפט טלנסקי. זאת משום שאולמרט, בבית המשפט, לא הכחיש שקיבל כספים במזומן. השאלה היחידה שנבחנה הייתה, אם השימוש בכספים האלה היה לצרכים פוליטיים ולא לצרכיו האישיים. זאת משום שבמועד שבו קיבל את הכספים אפשר הדין הישראלי לפוליטיקאים לקבל כספים במזומן לצרכים פוליטיים (וטוב שהוא שונה מאז). מכל מקום, השופטים קבעו בשעתו שלא הוכח שנעשה שימוש פרטי בכספים מטלנסקי.
לכאורה, הראיה הממשית היחידה, הרלוונטית, שעלתה מן הקלטות ומן היומנים, הייתה ששולה זקן קיבלה כספים מאותה קופה. והרי זקן הייתה גם הייתה חלק מהמערך הפוליטי של אולמרט בכל ההתמודדויות הפוליטיות שלו בעשורים האחרונים ואך טבעי הוא שהיא הייתה זכאית, מלבד משכורתה כפקידה במשרדו, לתמורה כספית נוספת בגין הפעילות הפוליטית שלה (אולי היה צריך לדווח על הכנסתה ולשלם מס, ואינני יודע אם כך נעשה). אבל בין זה ובין הרשעה במרמה ובהפרת אמונים, המרחק גדול. ואולי, רחמנא ליצלן, גם לחץ ציבורי היה כאן? ההכרעה, כנראה, תהיה בערעור.
גילוי נאות: יש לי יחסים אישיים חבריים עם אהוד אולמרט.