יותר ויותר טרוניות נשמעו אחרי הבחירות על ניתוק המרכז מהפריפריה ועל כך שאזרחי מדינת תל אביב מתגוררים בפועל בפלנטה אחרת. העילה המיידית לטענות הייתה תוצאות הבחירות שהדהימו במיוחד בישורת האחרונה.
גם במחנה הציוני הכו על חטא היוהרה ועל כך שאולי לא הבינו את נפש בוחריהם שמחוץ לבועה המוניציפלית ששמה תל אביב. הם אפילו נאלצו להתנצל על אמירות מרגיזות של ״אנשי ציבור״ מטעם עצמם שהכתימו שלא בצדק את השמאל כולו.
אלא שעדיין לא ברור מה הדחיפות בלרדת לסוף דעתם של תושבי הפריפריה. והרי ״החיים עצמם״, כהגדרתו של ביבי, או הנורמליות, שוכנים דווקא בתל אביב, לשם גם שואפים להגיע צעירי הפריפריה.
תל אביב הפכה לאבן שואבת לא רק בביצה הישראלית אלא גם במונחים קוסמופוליטיים. היא ומסעדותיה תופסות מקום של כבוד במפת התיירות העולמית. מצעד הגאווה מושך מדי שנה אלפי צעירים מחו״ל לישראל.
תל אביב הקדימה בהנהגת החידושים המוניציפליים (לטוב ולרע) ואחריה נגררו האחרות. החל מפטנט החניה המרגיז בכחול-לבן, הנהגת התל-אופן, הטיילת המפורסמת לאורך הים וריצות המרתון.
העיר משמשת גם מודל לדו-קיום סביר בין חילונים ודתיים. מצד אחד אין תחבורה ציבורית בשבת (בניגוד לחיפה), אבל המרכולים עדיין פתוחים 24/7 ולצורך שימור הסטטוס קוו עדיין מתנהל מאבק משפטי עיקש.
העיר הלבנה היא גם מודל לדו-קיום בין יהודים ומיעוטים (בעיקר ביפו). ויש גם בעיית מהגרי העבודה המתרכזים בדרומה של העיר. בעוד שחברי כנסת כמו מירי רגב משגרים המלצות גירוש, פרנסי תל אביב מנסים דרכים אחרות.
נכון גם שמחירי השכירות יקרים להחריד, והגיע הזמן שיימצא פתרון לבעיה. גם קשה להתכחש לבעיות החניה, למחירי הארנונה הבלתי נסבלים ולפקקים המעצבנים בדרך אל האושר. ועדיין, העיר נחשבת למקום הקרוב ביותר למה שניתן להגדיר ״נורמליות״.
מי שמעוניין ללכת עם ולהרגיש בלי אינו חייב לגור בעיר עצמה אלא בסביבותיה (ראשון לציון, חולון, פתח תקווה). תשתית התחבורה הציבורית מתחילה להראות סימני חיים.
ואם מזכירים את המתלוננים על ניתוק מדינת תל אביב מהפריפריה, הגיע מבצע צוק איתן והפריך גם את התזה הזאת. טילי חמאס ״עשו צדק״ ולא הפלו בין יישובי הדרום למדינת תל אביב. הטילים פגעו גם במרכז. שיבוש החיים הנורמליים באזור המרכז נחשב דווקא עבור חמאס הישג אסטרטגי איכותי יותר. אז לפני שמדברים על ניתוק ואפליה, כדאי להזכיר שב¬עניין פיצוי נזקי המלחמה המצב הפוך. בעוד שבתי עסק בדרום פוצו בעקבות המבצע, מסעדות ובתי מלון באזור המרכז קופחו. למה? ככה!
אז כמו שכבר אמר בנט, הגיע הזמן שתושבי מדינת תל אביב יפסיקו להתנצל. את הבועה היחידה של חיים נורמליים חייבים להמשיך ולקיים. אם ברית ערים תאומות בין תל אביב לדימונה תסייע בפתרון תחושת הניכור, אז בסדר. אבל אין צורך להקדיש מאמץ מיוחד להבנת דפוסי ההצבעה של תושבי הפריפריה. צריך לכבד את בחירתם, אבל אין חובה לרדת לסוף דעתם.