זיכרון היסטורי, יודע כל מי שחשב פעם שציפי לבני היא מועמדת רצינית לראשות הממשלה, הוא דבר חמקמק. בין אם זה פורפסור מבולבל שחושב את עצמו שוטר התנועה של שיבת ציון או נאום של מדינאי ישראלי בקונגרס האמריקאי, כעומק המבולקה כך חיפזון השכחה. בסקנדלים של אתמול אפשר לעטוף שאריות דגים משומר מסך בצרדת אקווריום.
את העובדה שללטון האייתוללות באיראן טרם מלאו 40, למשל, שכחנו. נדמה לנו שהפרסים תמיד לבשו שחורים ואיימו במלחמות, אבל האמת היא שהשלטון השיעי הפנטי באיראן הוא תופעה עולת ימים בתולדות המעצמה התרבותית העתיקה הזו.
רק כדי להיזכר על מה אנחנו מדברים: ההפגנות הגדולות נגד משטר השאה החלו באמצע 1978. השאה עצמו עזב את המדינה ב-16 בינואר 1979. שנתיים אחרי המהפך של בגין, שש שנים אחרי מלחמת יום כיפור. דור וקצת בסך הכל.
ייאמר לזכותם של חומייני ואנשיו: הם מעולם לא שיקרו באשר לכוונותיהם. כשהשאה הגולה הוכנס לארצות הברית לטיפולים נגד מחלת הסרטן ניתן האות למשבר בני הערובה המפורסם, שהפך לסימבול נבואי של איראן אלימה, זוממת ולעומתית: כוחות איראניים פלשו לשגרירות ארצרת הברית בטהרן וחטפו את עובדיה. אלה שוחררו רק בצמוד להשבעתו של רונלד רייגן לנשיאותו הראשונה, 444 ימים אחד כך.
הדם הרע בין ארצות הברית, ובעצם המערב כולו, ואיראן, מעולם לא פסק מלנבוע. הסנטימנטליות שחשו אינטלקטואלים במערב כלפי החומייניזם התחלפה באכזבה ובחשש כשהתברר שהמשטר החדש לא רק שאינו מתכוון לדמוקרטיה, אלא מקים עריצות רצחנית של ממש: אלפים הוצאו להורג בבתי הכלא של המהפכה בשנותיה הראשונות, כולל עיתונאים ומנהיגי אופוזיציה רבים.
איראן פיתחה ויישמה שיטה לייצוא טרור ומהפכנות אסלאמית לעולם כולו: היא שלחה זרועות ללבנון וסוריה, הודו וקניה, אירופה ודרום אמריקה. השתמשה בדואר דיפלומטי, החסין מבדיקה על פי אמנות בינלאומיות, כדי לשנע טרוריסטים וחומרי נפץ בין מדינות. דיפלומטיות שכזו אפשרה לאיראן לתזמר את פיצוץ שגרירות ישראל בארגנטינה וכמה חודשים לאחד מכן את בניין הקהילה היהודית.
שנים ארוכות נדמה היה שכוח האייתוללות לזרוע מרות והרס ימשיך להתפשט בלי מגבלות. אבל אז קרו כמה דברים שאיש לא יכול היה לחזות מראש: נפילת התאומים והפלישה המושמצת לעיראק, עם אפקט הדומינו שחוללה במבנה המזרח תיכוני. האביב הערבי שבא כמעט עשור אחד כך, והבקע הסוני-שיעי שחזר והתגלה במלוא אפוקליפסיותו.
36 שנים לאחד המהפכה האסלאמית, עומדת סוף-סוף איראן בפני איום רציני: סעודיה, מצרים ושאר העולם הסוני שמאס בבחישתה בלבנון, בסוריה, בתימן ובמקומות נוספים, וישראל המודאגת מאוד מהתחמשותה בנשק גרעיני. שילוב כזה של כוחות, המכיל שיתוף פעולה בינלאומי אפילו בעידן שבו נשיא ארצות הברית פועל באופן תמוה, יחד עם לחצים פנימיים ושאיפה לחירות אחרי עשורים של דיקטטורה, מבשרים את קצה הבלתי נמנע של אימפריית הרשע שהקים חומייני. נותר רק לקוות שנפילת המשטר המכוער הזה תסב כמה שפחות אסונות וצער לשכנותיה ולבני עמה החפים מפשע של איראן.