יש כמה שמות ידועים לחג שיחל מחרתיים בערב - חג הפסח, חג המצות, חג האביב וחג החירות - וכולם קשורים באירועי יציאת מצרים או בעונת השנה. שם נוסף הראוי לו, המבטא מהות מרכזית בחג, הוא חג החינוך. חינוך הבנים. העברת המסורת וסיפור הגאולה ההיסטורית מעבדות מצרים מדור לדור. מצווה על כל אדם מישראל ״לספר ביציאת מצרים״ בליל הסדר; מצווה חשובה לא פחות היא לספר לילדיו.
הכל מבוסס על הפסוק "והגדת לבנך ביום ההוא" ועל פסו קים דומים בתורה, העוסקים בשאלות הבנים ובתשובת האבות נוכח קיום מצוות הפסח. מכאן גם השם הגדה, וכך אף נולדו בה ארבעת הבנים על שאלותיהם השונות - החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול - ולמדנו שגם אם הבן אינו שואל דבר, מצווה לספר לו.
חכמינו אף הציעו גימיקים כדי לעורר את הילדים שלא יירדמו ולפתותם לשאול. וכך כותב הרמב״ם (בהלכות חמץ ומצה): ״וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות', עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע... וכיצד משנה? מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו, וחוטפין מצה זה מידי זה וכיוצא בדברים האלה״. בקיצור, אקשן.

נדמה לי שראוי לקיים את מצוות ״והגדת לבנך״, וביתר שאת, בכל ימות השנה. הבורות של צעירים שאנו נתקלים בה פעם אחר פעם בכל הנוגע להיסטוריה היהודית־ישראלית, הרחוקה והקרובה, פשוט מדהימה. מישהו - מערכת החינוך? בית ההורים? - נכשל כאן בגדול בקיום ״והגדת לבנך״. ואולי הבנים הם שנכשלו ב״והיה כי ישאלך בנך״.
כך או כך, הכישלון הגדול הזה דורש תיקון מיידי. ״עתידו של אדם נלמד מתוך עברו״, אמר המשורר תומאס קמפבל. עתידו של עם על אחת כמה וכמה.
נעבור להיסטוריה הקרובה יותר. מנהיג הבית היהודי מואשם על ידי חברים במפלגתו כי שאיפתו לתיק החוץ משרתת רק את קידומו האישי ולא את מטרות המפלגה. אכן, אין חדש תחת השמש. יצחק מאיר, שהיה מבכירי המפד״ל, חשף בימים אלה בפייסבוק שלו משהו דומה מאוד שאירע לפני 36 שנים.
מנהיג המפד״ל דאז, ד״ר יוסף בורג, כיהן כשר הפנים אך התמנה בידי ראש הממשלה בגין לנהל את שיחות האוטונומיה עם מצרים, במקום שר החוץ דיין שהיה נתון בחילוקי דעות עם בגין. בישיבת הנהלת המפד״ל ב־26 במרץ 1976, מסר בורג כי ״בשיחות דיסקרטיות עם ראש הממשלה הועלתה הצעה כי יכהן כשר החוץ״.
מספר מאיר: ״האיש שקראו לו 'האיש החזק במפד״ל', רפאל בן נתן, שידע שאין בהצעה ממש, נבהל מעצם טיפוח החלום. מי שאומר שהתנפל על בורג אינו מגזים. הוא אמר משהו מעין 'אני אוסר עליך ד״ר בורג, כי לכמה מאנשינו תוכל להיות לתועלת במשרד החוץ?... אני אוסר עליך כי אנחנו שותפים בניהול המדינה אבל איננו חולמים להיות שליטיה'. בורג שאל: 'אוסר, רפאל'? ובן נתן השיב: 'לא אני, ד״ר בורג, החברים״.
בורג לא התמנה לשר החוץ ו״יורשו״ בנט שואף לתפקיד, מפני שבניגוד לבן נתן הוא חולם גם חולם על להיות ״שליט המדינה״.