כמעט 42 שנים חלפו מאז נשארת בחולות סיני. שם בפאתי החווה הסינית. סמוך לצומת טרטור־לקסיקון. שם נפגעת מאש נק"ל ברגע שהצלחת לקפוץ מטנק הסמ"פ. אתה, משה, נשארת בסיני. אני, שהייתי בטנק אחר בקרבת מקום, זכיתי לחזור. אתה נשארת הצעיר בינינו. 



אמרנו שלום זה לזה, שם בחולות סיני, לפני היציאה למבצע “אבירי לב" של פריצת הדרך לתעלה, אבל למעשה לא נפרדנו. נשארנו חברים קרובים. אתמול חגגתי בת מצווה לבכורת נכדי, רומי. אתה הספקת להשתתף רק בטקס ברית המילה של אביה סהר, שנולד חודשים ספורים לפני המלחמה. אפילו הספקת להעניק תשורה לרך הנולד - חלוק רחצה בצבע טורקיז. גם כלת בת המצווה, רומי, זכתה ללבוש אותו, בצאתה מהבריכה. החלוק שמור אצלנו עד היום. לא במקרה הצבע האהוב על רומי הוא טורקיז. 



אתה לא זכית להקים משפחה. לא ילדים, לא נכדים. אפילו להמשיך בהענקת אהבה עצומה לאחייניתך הקטנה, ענת, לא זכית. לא להוציא אותה מהגן שליד הבית. לא להשתתף בשמחות לידת ילדיה. וגם לא במסיבת הגיוס של מקצתם. 



לא עמדת ליד מיטת אביך, יעקב, כשנלחם על חייו אחרי אירוע מוחי קשה. אמך ביקשה שאגיע ואולי נוכחותי בבית החולים תצליח להעירו מהתרדמת. לשווא. חסרונך הכריע אותו.



גם לא הגעת להלוויה של אמך, אידה, שנקברה לצד אביך בחלקת ההורים השכולים בקריית שאול. כדי שיהיו “קרובים אליך", כמאמר האגף להנצחת החייל. אידה ויעקב, שכאילו המשיכו בחייהם, השאירו את חדרך כמו שהיה, בתפילה שאולי בכל זאת תחזור. הם קפצו לשמע כל קול צעדים במדרגות הבית ביד אליהו. קיוו לשמוע אותך מתווכח, ולו עוד פעם אחת, על איזושהי שטות עם אחותך הבכורה עדה. מעתה, מלמלו לעצמם, יתייצבו רק לצדך. הוריך הפנימו, בלי


להסכים, שרצונם להתגאות בך כרופא לא יתממש. לבולוניה כבר לא תשוב להמשך לימודי הרפואה. גינקולוג כבר לא תהיה. 



אביך המעצב הגרפי השקיע את כל כישרונו בעיצוב חלקת הקבר שלך בקריית שאול. אותו ריבוע אבן ועליו הכרית הצה"לית עם שמך. הוא ידע, בכישרונו המדהים, להוסיף מעט חיים לקבר הדומם. הוא ניסה להחיותך גם באמצעות האלבום היפהפה שעיצב, אלבום שלא סיים. באמצעות העבודה על האלבום הוא הצליח, מדי יום, להרגיש אותך שוב. עיניו הדומעות לא הפריעו לו במלאכת העיצוב.



אמך לא הצליחה להתאושש. חייה נמשכו רק לכאורה. היום משתמשים במילה לכאורה רק בעניינים פליליים. כך מכנים פשעי צווארון לבן עד ההרשעה. אידה מילדינר חיה, כרגיל, לכאורה. לכאורה קמה בבוקר אחרי לילה ללא שינה. לכאורה נכנסה למיטה בלילה כשידעה שהיא ויעקב לא יעצמו עין. לכאורה עסקה


בעבודות הבית.  לכאורה נפגשה עם חברות. לכאורה נשארה בחיים אחרי שאתה לא חזרת.



לסיום, ידידי, משהו אקטואלי. כמעט 42 שנים חלפו מיום נפילתך. היינו שבועות לפני בחירות לכנסת. היום אנו שבועות מספר אחרי. האיומים מסביב שינו פניהם אך נשארו אותם איומים. המחלוקות הפנימיות שינו צורה אך נשארו אותן מחלוקות. ההנהגה, גם היא, שינתה פניה, אך נראה שלצערנו גם במישור זה נשארנו עם צרות אופקים, זחיחות ויוהרה. 



הכותב הוא חברו של משה מילדינר שנהרג במלחמת יום הכיפורים ושירת לצדו כתותחן טנק בחטיבה 600 בחזית המצרית