מאבק האיתנים שהתפתח השבוע סביב האחיזה בתיק הדתות בין הבית היהודי לש"ס בא בהפתעה יחסית עבור הש"סניקים, שלא הבינו מה גרם לנפתלי בנט לקפוץ ולהודיע שמבחינתו אובדן התיק הוא סיום המו"מ הקואליציוני. זה לא שמישהו חושב שבסופו של דבר בנט וש"ס לא ישבו יחד בממשלת נתניהו הרביעית, אבל בכל זאת, בשביל להוריד את הבנטים מהעץ יצטרכו למצוא פתרון יצירתי במיוחד.



דובר ש"ס המיתולוגי ומי שגם היה שותף לאסטרטגיית הבחירות האחרונה, איציק סודרי, פרסם בחשבון הטוויטר שלו בדיחה עוקצנית במיוחד כלפי בנט. הבדיחה הצחיקה אותי כל כך שמצאתי לנכון להביא דבר בשם אומרו. "הזעקה של בנט על שלוקחים לו את המשרד הדתות, הזכירה לי את הסיפור הבא", כתב סודרי. "אדם אחד רץ בחוף הים לשוטר וצועק, 'גנבו לי את המגבת, גנבו לי את המגבת'. 'ואיך היא נראית'? שאל אותו השוטר. 'לבנה גדולה וכתוב עליה 'הילטון', ענה לו האיש".
 
כדי להבין את גודל ההפתעה שאחזה באנשי ש"ס צריך ללכת שבוע אחורה. בן כספית חשף בשבוע שעבר שברחוב בלפור הוטל וטו על האפשרות של מינוי איילת שקד לשרה. וטו שהוסר על ידי רעיית ראש הממשלה לאחר שהובהר לה כי הוא מהווה מכשול משמעותי בדרך להרכבת הקואליציה. ימים אחדים טרם הפרסום שמעתי את עיקרי הדברים בפגישה עם מקור בש"ס, אלא שהמקור הוסיף וציין כי אנשי ש"ס הם אלו שדאגו ללחוץ על משפחת נתניהו להסיר את הווטו, כדי לקבל את הסכמת הבית היהודי למעבר תיק הדתות לידיהם. זו הסיבה לפליאה שאחזה באנשי המפלגה כאשר גילו שבנט חופר שוחה עמוקה סביב המשרד, וגם מציב בטונדות בדמות אמירות מרחיקות לכת שייקשו על ניסיון להורידו מהעץ.
 

מה יש במשרד הדתות שמסעיר את הרוחות בקרב המפלגות הללו? בשביל להבין את הדברים ננסה להיעזר בניסים אלקסלסי, באר שבעי שצמח מלמטה בשורות העסקונה בש"ס והתקדם עד לתפקיד ראש המטה של שר הדתות לשעבר, יעקב מרגי. התקופה הרלוונטית לתפקידו תיזכר כאחת מהיותר פעילות בתחום מינויי הרבנים וראשי המועצות הדתיות, ולכן כדאי להתייחס ברצינות למה שיש לו להגיד. אלקסלסי הוא איש עסקים פרטי כיום, אבל אנשים כמוהו לא מתנתקים אף פעם לחלוטין מהעשייה המקורית שלהם. היום הוא נחשב לדמות שמקובלת הן על אנשי ש"ס והן על אנשי הבית היהודי כאחד.
 
"המשרד לשירותי הדת מחזיק בעוצמה רבה את העשייה בתחום", הוא מסביר לי בסבלנות טקסטים שכבר יצא לו להסביר אלף פעמים לפחות. "כמו שבשביל לעשות רפורמה או שינויים במועצות המקומיות צריך את שר הפנים, שיש לו כוח לקבל החלטות שמשפיעות על השלטון המקומי, כך כל הנושא של שירותי הדת: הכל נמצא ומרוכז בידי השר. הוא יכול לגבש מדיניות ולווסת תקציבים במשרד לפי סדרי העדיפויות שלו".
 

"לא נכנסו למקומות של הציונות הדתית בצורה עוינת" נציגי סיעת ש"ס בתחילת הבחירות לכנסת.


מה שאלקסלסי לא מפרט, מסיבות מובנות, היא העובדה שלשר השפעה גדולה לא רק על "מדיניות" אלא גם על תחום אחר, חשוב לא פחות ואולי יותר, להלן תחום "מינויים". רבני שכונות, רבני מושבים, רבני יישובים, רבני ערים ויושבי ראש מועצות דתיות בכל עיר ועיר. סביב כל מינוי שכזה ניטשים קרובות מקומיים המחוברים כמובן להשתייכות והזדהות פוליטית-מפלגתית. כל רב או איש דת שמתמנה לתפקידו יודע היטב מי פטרונו הפוליטי שאליו הוא מחויב, ומאילו פניות ובקשות לשיתוף פעולה כדאי ואפילו מומלץ להתעלם.
 
"אולי אתם אשמים בכלל?", אני מנסה להרגיז את אלקסלסי, "מיניתם בשעתו רק ש"סניקים לכל התפקידים השווים וגרמתם לדתיים-לאומיים לפתח תסמיני חרדה מאפשרות שהמשרד יהיה בידיים של ש"ס". אלקסלסי כמובן לא מתחבר לתזה שלי וטוען שבשעתו היו דווקא הבנות שהוכיחו את עצמן בשטח. "התנהגנו בצורה הוגנת והגענו בשעתו להבנות עם זבולון אורלב, שנשמרו וכובדו על ידינו. לא נכנסו למקומות של הציונות הדתית בצורה עוינת", הוא אומר.
שאלה של גישה

אם רוצים לשים את האצבע על הנקודה שמראה את ההבדל האמיתי המשמעותי בין ש"ס לבית היהודי, כדאי לקחת לדוגמה את "מינהלת זהות יהודית" שהוקמה במשרד.
 
זהו תחום פעילות חדש שנולד בקדנציה הנוכחית בהשראתו של השר בפועל אלי בן דהן. כמה עשרות מיליוני שקלים הוסטו מתקציב משרד הדתות לטובת פעילות "חינוכית" יותר בעיקרה, המתבצעת בשיתוף פעולה עם עמותות שונות. "אצלנו למשל זה לא היה קורה", אומר מקור בש"ס, "אנחנו היינו מעדיפים להשקיע בהקמת מקוואות מפוארים כדי לקרב את הבנות, שיבואו לטבול אם המקווה יציע רמה נאותה של ספא לכל דבר ועניין".
 
ומה יש לבעלי השליטה הנוכחיים במשרד הדתות לומר? הם לא נשארים חייבים ותוקפים בחזרה. "הגישה בשנים האחרונות שבהן ניהלנו את המשרד השתנתה, ומינהלת הזהות היהודית היא חלק משינוי הגישה", אומר מקור המקורב לבן דהן. "קח למשל את נושא ועדת הבירור לרבני ערים שעברה בקריאה ראשונה. פעם חשבו שרבני עיר זה מינוי לכל החיים ואי אפשר לגעת בהם. זה גרם לכך שרבנים שמונו לתפקיד הפסיקו לעבוד בפעול, השקיעו את הזמן שלהם במוסדות הפרטיים ולא נתנו שירות לעיר. ראו אותם רק בטקסים הרשמיים ותו לא. פתאום בא הרב בן דהן ואמר 'סטופ'. מי שרוצה להיות רב של עיר צריך להבין שזו עבודה לכל דבר, ומי שמחליט להפסיק לעבוד בשביל הציבור צריך לדעת לפנות את המקום ולא לאחוז בקרנות המזבח".
 
אז לאן הדברים הולכים מכאן? בשעה ששורות אלו יפגשו את מכבש הדפוס ייתכן וההסדר שנרקם כעת בחדרי המו"מ ייצא לאור. כך או כך, גורמים המקורבים למו"מ מספרים על מסרים שהעביר דרעי לאנשי הבית היהודי, והתחייבות "לנהוג בממלכתיות" במידה ומפלגתו תזכה בתיק, או בתרגום חופשי - הבטחה שלא לערוך "עריפת ראשים" לאנשי הכיפות הסרוגות במשרד.
 
"הציונות הדתית פיתחה הרבה משקעים מההתנהגות של ש"ס בתקופת שלטונה במשרד ולכן אנשים פה חוששים מאפשרות של ויתור על התיק החשוב הזה", אומר מקור בבית היהודי, "מצד שני ייתכן שהסכם של פשרה, שבמסגרתו יחולקו תחומי האחריות בין שר מאחת המפלגות לשר ממפלגה שנייה, יביאו לעידן חדש ביחסים ההיסטוריים בין ש"ס לבית היהודי".
 
כך או כך, לשר שיתמנה לתפקיד תהיה עבודה רבה על מנת לנסות לבסס מחדש את אמון הציבור במוסדות הדת. המדדים השונים מראים על כרסום הולך ונמשך באמון הציבור באנשי הדת, בעקבות פרשיות שונות שנקשרו ברבנים בכירים בשנים האחרונות מחד, ואכזבה של מי שנתקלו בשלוחות הפחות ידידותיות לציבור של שירותי הדת מאידך. תהליך של שיקום כזה יוכל להתקיים רק אם תהיה הרמוניה בין המפלגות שיחזיקו בו, כדי לקדם ביחד עבודה משותפת לטובת הצעדת שירותי הדת בישראל למקום טוב יותר. אזרחי ישראל המסורתיים משלמי המסים, זכאים לקבל הרבה יותר ממה שהציעו להם עד עכשיו.