ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר השבוע במטה הכללי של צה״ל ובמשרדים הראשיים של המוסד, השב״כ והוועדה לאנרגיה אטומית, והרים שם כוסיות לכבוד יום העצמאות ה־67. לפי הודעת דוברו שיבח נתניהו את העובדים בארבעת הארגונים על תרומתם לביטחון המדינה.
כהרגלו, העדיף ראש הממשלה להדגיש את האיומים הניצבים לפתחה של ישראל, המהווים רק היבט אחד של המציאות המתעצבת. ההיבט האחר, ואולי החשוב יותר, הוא שמצבה הביטחוני והאסטרטגי של ישראל השתפר מאוד בשנים האחרונות. אך בדברי ראש הממשלה, כמו גם בהופעותיו הפומביות, אין זכר לכך.
אם נצא מנקודת הנחה שיחסו של נתניהו למציאות אינו מונע מספינים פוליטיים ציניים, ושזו באמת תחושתו והשקפת עולמו, הרי שהן עומדות בסתירה או לפחות אינן תואמות את מה שסבורים בכירים במוסדות שבהם ביקר. בכירים אלה, שאמונים על לימוד וניתוח הסביבה האזורית והבינלאומית שבה פועלת ישראל, מציגים ״תמונת מודיעין״ שונה מזו של נתניהו.

לפחות ארבע מדינות במזרח התיכון נמצאות בתהליכי התפרקות: עיראק, סוריה, לוב ותימן. הממשלים המרכזיים בהן אינם מצליחים לאכוף את סמכותם ואת ריבונותם על כל שטחי המדינה והצבאות שלהם איבדו מכוחם ומיכולתם. הצבא הגדול ביותר שניצב מול ישראל הוא של מצרים. אך הוא וכוחות ביטחון מצריים נוספים עסוקים במיגור הטרור הג׳יהאדיסטי (ודי בהצלחה) בסיני ומול הגבול הפרוץ והמאיים עם לוב. יתר על כן, מאז שהגיע גנרל א־סיסי לשלטון בקהיר הוא הגביר את שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני. לשתי המדינות אף יש אויבים משותפים: קבוצת הטרור ״מחוז סיני״ של דאע״ש וחמאס בעזה.
למעשה אין כיום איום צבאי של מדינה כלשהי על ישראל. ואם יש מדינה כמו איראן שמשמיעה איומים, אין ברשותה כוח צבאי שיכול לממשם. לאיראן יש מאות טילי שיהאב שיכולים לפגוע בישראל, והיא יכולה לפעול באמצעות שליחים (proxy) כמו חיזבאללה. בעיני ישראל, חיזבאללה עם מאה אלף הרקטות והטילים שלו הוא האויב המסוכן ביותר, אך הארגון השיעי־לבנוני מדמם בקרבות בסוריה, שממנה זולגת הלחימה ללבנון עצמה. הוא גם מעורב, על ידי שיגור מומחים לדרישת אדוניו האיראנים, במלחמות בעיראק ובתימן.
אם יושג הסכם לצמצום תוכנית הגרעין של איראן, תוכל מערכת הביטחון גם לשקול אם יש צורך בהוצאה נוספת של מיליארדי שקלים על מה שהושקע כבר בהכנת חיל האוויר ומודיעין כדי להיערך לאיום הגרעין.
על רקע הסרת האיום ההמדיני-צבאי, מופיעים בזירה כוחות של ארגוני טרור נוסח דאעש או אל־קאעידה (חזית א־נוסרה שחולשת על גבול רמת הגולן וארגון מחוז סיני בגבול מצרים). אך אלה אינם מהווים איום רציני בשלב זה. וכך, בפרוס יום העצמאות יכולה ישראל להרגיש לא רק שהיא המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון, אלא גם שבכל גבולותיה נשמר השקט. ההערכה היא שלכל הצדדים המעורבים אין אינטרס ליצור מתיחות ולחמם את הגבולות.
אף שמובן שהמצב המשופר הזה יכול להשתנות באבחת תקרית אחת, ולהתפתח להסלמה שאף לא אחד רוצה בה. בקיצור, צריך להיות ערניים - אך גם לומר לציבור את האמת.
הדאגה העיקרית שמטרידה את מערכת הביטחון היא היחסים המעורערים עם הרשות הפלסטינית בהיעדר אופק מדיני.
השקט היחסי בגדה ובירושלים מופר מעת לעת בפיגועים של ״טרור עממי״, פרי יוזמת בודדים ללא שיוך ארגוני. שיתוף הפעולה הביטחוני נמשך, אך עד מתי?
נשק ויהלומים
ב־4 במרץ יצא היהלומן הבלגי־ישראלי סרז' מולר ממשרדי הסוכנות הממשלתית להפרטה בפודגוריצה, בירת מונטנגרו, מדינה קטנה בבלקן שהייתה האחרונה שהתנתקה מהפדרציה היוגוסלבית. הוא נכנס למכונית שנהגה עמד להסיעו לטיראנה, בירת אלבניה, לצורך טיסה ליעד אחר באירופה ומשם לישראל. אך במעבר הגבול עצרו אותו שוטרים של משטרת מונטנגרו על פי צו מעצר בינלאומי שהוציא נגדו האינטרפול, לבקשת משטרת בלגיה.
החשדות נגדו כבדים: סחר בקוקאין, קשר עם גורמי פשע מאורגן והלבנת הון. בשבועות שחלפו מאז הוא ממתין במעצרו, בעת שעורכי דינו מנסים להימנע מהסגרתו לבלגיה. מולר ועורכי דינו לא ביקשו את התערבות משרד החוץ בפרשה, אך המידע על מעצרו הגיע למשרד והוא נבדק עתה. לישראל אין שגריר תושב במונטנגרו, ואת ענייניה מייצגת השגרירות בבלגרד.
גם הרב הראשי של אילת יוסף הכט מתעניין במולר. הרעו נפנה לרב הראשי של מונטנגרו, יאסה אלפנדרי, וביקש ממנו לדאוג שמולר יקבל אוכל כשר ומצות בפסח. הרב הכט אמר לי: ״אני מכיר את משפחת מולר כבר 30 שנה מנסיבות שונות, כולל עקב ביקוריה באילת. כשנודע לי על המעצר פניתי בבקשה לרב אלפנדרי שידאג שיקבל מצות לפסח. מאז אני לא בקשר ולא עוקב אחר הפרשה״.
אך זה אינו סיפור על עוד סוחר יהלומים בלגי־ישראלי שחשוד כי הסתבך בפלילים. זה גם סיפור על תעשיית הנשק הישראלית.
• • •
סרז' מולר בן ה־59 הוא בן למשפחת יהלומים ידועה ומכובדת מאנטוורפן. במשך שנים סחר בעיקר ביהלומי גלם שרכש במדינות אפריקאיות כמו סיירה ליאון ודרום אפריקה. אחת החברות שלו נקראה ״רקס מיינינג״ ופעלה גם בקנדה. לפי גורמים בענף היהלומים, לחברה המשפחתית הייתה לפני שנים רבות גם נציגות בישראל.
כשסחר ביהלומים בסיירה ליאון בסוף שנות ה־90 נכרך שמו גם בעניין אספקת נשק לאחת מקבוצות המורדים שהיו מעורבות במלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה במדינה.
מסמכים מבית משפט בלגי, שהשיג העיתונאי הבלגי סלבטורה די רוסה, מראים כי שמה של חברת רקס מיינינג של מולר הועלה גם בחשד לקשר עסקי עם חשודים בסחר בסמים מדרום אמריקה. את מולר, כך דווח, חקרו כמה פעמים בעקבות חשדות אלה משטרת בלגיה והסוכנות האמריקאית למלחמה בסמים. בשנים האחרונות העתיק את מקום מגוריו לישראל.
נסיבות הגעתו לפודגוריצה מסתוריות משהו. העיתונאים החוקרים איוון אנגלובסקי ודושה טומוביץ׳, שפרסמו כתבת תחקיר על הפרשה באתר החדשות בלקן אינסייט, כתבו כי הגיע לפודגוריצה כדי להשתתף בקבלת פנים לרגל רכישת חברת נשק ממשלתית קטנה בשם mdi.
רוכשי חברת הנשק הם חברה ישראלית וחברה מסרביה, וסכום הרכישה - 680 אלף יורו (פחות מ־3 מיליון שקל). ברגע האחרון בוטלה קבלת הפנים שהייתה אמורה להתקיים בבית מלון בפודגוריצה, ובמקומה נערך טקס צנוע במשרדי הסוכנות הממשלתית להפרטה, שתפקידה למכור חברות ממשלתיות ליזמים ומשקיעים פרטיים.
הרוכשים מישראל - חברת אטלנטיק טכנולוגיות בע״מ (אי־טי־אל) מתל אביב, שבראשה עומד אגמון שקד. זו חברה קטנה, שלפי האתר שלה מפעילה משרדים גם בדרום אפריקה ובבולגריה, ועוסקת במכירת נשק וציוד ביטחוני. ככל הידוע בענף יש לה היתרים לעשות זאת מהאגף
לפיקוח על הייצוא במשרד הביטחון. דובר משרד הביטחון עצמו סירב להתייחס לנושא בטענה כי "בעיקרון איננו מוסרים פרטים על ייצוא ביטחוני״.
גורמים בתחום ייצוא הנשק בישראל אומרים כי ידוע להם מעט מאוד על פעילות החברה. אי־טי־אל עצמה אינה מנדבת פרטים ובאתר שלה יש תיאור כללי ביותר של פעילותה. היא מגדירה עצמה כ"מומחית במוצרי ביטחון ומערכות ובעלת ניסיון מוכח בשטח ובעסקים של יותר מ־20 שנים״. אין מידע על לקוחותיה ועל המדינות שבהן היא פועלת.
בכתבת התחקיר של בלקן אינסייט ובפרסומים בבלגיה נטען כי מולר ״קשור״ לחברה מאז 2002, ושזו הסיבה להגעתו למונטנגרו. בין השאר צוין כי בשנים 2013־2014 שימש מולר בעלים של החברה הבת של אי־טי־אל בבולגריה. כמו כן, נכתב כי אי־טי־אל פרסמה בעבר באתר שלה כתובת נוספת של אחד מסניפיה: בניין בבורסת היהלומים של אנטוורפן, שבו שכנו גם כמה חברות של סרז׳ מולר. לפי הכתבה, הכתובת בבלגיה הוסרה מהאתר של החברה הישראלית.
אי־טי־אל מכחישה בתוקף כל קשר למולר. הסמנכ״ל, עו״ד ניב רביב, מסר בתגובה לפנייתי: ״לא ידוע לנו על ׳פרשה׳ כלשהי (המצטיירת כקונוטציה שלילית), הקשורה לרכישת 50% מחברת אם־די־איי על ידי חברת אי־טי־אל. רכישה זו בוצעה כדין בהליך מכרזי מסודר על ידי ממשלת מונטנגרו שהיא הגוף המפקח והמאשר לרכש הנידון והיא זו שגם אישרה את העסקה. למעצרו של מר סרג׳ מולר אין כל קשר לאי־טי־אל, לעסקת רכישת אם־ די־איי או לאם־די־איי עצמה, במישרין או בעקיפין. כל ניסיון מלאכותי ליצור קשר כזה הוא הזוי. לגבי הסיבות למעצרו של מר מולר - לא ידועה לנו סיבה״.
נציגי אי־טי־אל פנו לשגרירות ישראל בסרביה וביקשו ממנה לשלוח דיפלומט שישתתף בטקס החתימה על רכישת החברה ממונטנגרו. נוכחות של דיפלומטים ישראלים בטקסים בעלי אופי כלכלי כמו רכישת חברות או עסקות ייצוא היא מקובלת ונחשבת חלק מתפקידה של השגרירות לקדם את כלכלתה של ישראל. אך הפעם משום מה החליטו השגריר יוסי לוי וסגנו איתי מילנר שלא להיענות להזמנה.
חברת אי־טי־אל פנתה לרב אלפנדרי וביקשה שיכבד את הטקס בנוכחותו. הרב אלפנדרי, העומד בראש קהילה שמונה מאה יהודים, הסכים והגיע לטקס.
השותף הסרבי של אי־טי־אל ברכישת החברה ממונטנגרו הוא פטר קרונגורץ׳, הבעלים של חברת נשק בשם סי־פי־אר אימפקס. לפי כתבת התחקיר, קרונגורץ׳ אישר כי ״מולר עומד מאחורי אי־טי־אל״.
אם־די־איי, ראשי תיבות של ״מונטנגרו דיפנס אינדסטרי״ (תעשיית ההגנה של מונטנגרו), היא חברה קטנה שנקלעה לקשיים ובעבר נקשר שמה לעסקות נשק מפוקפקות. בין השאר, לפי פרסומים בעיתונות במונטנגרו לפני כמה שנים, היא מכרה נשק לקבוצות מורדים אסלאמיסטיות בסוריה ובלוב, תוך הפרת החלטות של האו״ם. אגב, גם השותף הסרבי קרונגורץ׳ נחשד בניסיונות למכור נשק למורדים אסלאמיסטים בלוב.

על הקו לנסיכויות
חברות ישראליות ואנשי עסקים בתחום הייעוץ הביטחוני וייצוא טכנולוגיות מתקדמות מנסים לאחרונה לקדם עסקים עם גורמים במדינות המפרץ. הם מנסים להיכנס לשווקים הללו בצל פרסומים בחו״ל שלפיהם הגורם הישראלי הבכיר ביותר שפעל באבו דאבי, איש העסקים מתי כוכבי, צמצם את פעילותו.
לפי פרסומים קודמים, כולל דברים שהוא עצמו סיפר בפומבי, כוכבי -באמצעות החברה שלו לוג׳יק בקיבוץ יקום וחברה הרשומה בשווייץ - עשה בעשור האחרון עסקים באבו דאבי בהיקף של מאות מיליוני דולרים. עיקר העסקות שלו היו אספקת טכנולוגיות וציוד בתחום ״הגנת המולדת״ (הומלנד סקיוריטי) של אבטחת מתקני הגז והנפט ובקרת גבולותיה של אבו דאבי. במיזמים אלה הוא העסיק בין השאר בכירים לשעבר של המוסד, השב״כ, אמ״ן וגופים נוספים של מערכת הביטחון, וכן אנשי תוכנה. אחד מהמנהלים הבכירים בחברות שלו הוא עמוס מלכא, ראש אמ״ן לשעבר. חלק מאנשיו של כוכבי הוטסו בטיסות שבועיות מתל אביב לאבו דאבי. הפעילות התבצעה באישור משרד הביטחון.
יצוין כי אבו דאבי היא המדינה שאליה פותה להגיע אלוף משנה (במיל׳) אלחנן טננבוים ב־2001 לשם עסקת סמים, ובה נחטף בידי סוכני חיזבאללה ושוחרר רק כעבור שלוש שנים בעסקת חילופין בין ישראל לחיזבאללה.
הפעילים בין אנשי העסקים הישראלים שמנסים להיכנס לשוקי הנסיכויות הם דוד מידן, שהקים חברה תחת שמו (״דוד מידן פרויקטים״), ואבי לאומי, שכנראה גם ביקרו שם לשם כך. מידן עמד בראש כמה אגפים במוסד, ולאחר פרישתו מינה אותו ראש הממשלה נתניהו לשליחו בנושא השבויים והנעדרים. הוא טיפל בין השאר בעסקת החילופין של גלעד שליט עם חמאס.
לאומי היה המייסד, בעל המניות והמנהל של חברת המזל״טים אירונאוטיקס מערכות הגנה שמושבה ביבנה. לפני כמה שנים הוא נקלע לסכסוך משפטי וכספי עם שותפו הסמוי שהשקיע בחברה, ההודי סאודיר צ׳אודרי, איש עסקים ומתווך בעסקות נשק המכונה ״באני״. בסופו של ההליך, שעבר לגישור, מכר צ׳אודרי את חלקו בחברה וזמן מה לאחר מכן גם לאומי פרש ממנה והפך לאיש עסקים עצמאי.
פנייה לדוד מידן לקבלת תגובתו לא נענתה. את תגובתו של לאומי אי אפשר היה להשיג.
עסק הביש בנתב״ג
ביום ראשון השבוע נחת בישראל מפיק הסרטים הצרפתי מתיו בלהיטי בטיסה מפריז. בלי כל סיבה נראית לעין (למעט העובדה שסבו נולד במרוקו ואולי בשל שם משפחתו) הוא עוכב במשך שלוש שעות ותושאל־נחקר בידי שלוש מתשאלות בנתב״ג. בלהיטי סיפר לי כי הופתע והובך במיוחד כשנשאל מהי דתו. בלהיטי אינו אדם דתי. אביו קתולי, סבו נולד מוסלמי במרוקו והיגר לצרפת. בלהיטי, כמו גם אביו ואמו, נולדו בצרפת. אגב, הוא נשוי ליהודייה.
במהלך התשאול והעיכוב לא היו חסרים רגעים מביכים נוספים. כשנשאל לסיבת בואו לישראל השיב כי הגיע כדי להפיק סרט על איש המוסד רפי איתן. ״זה לא נכון״, הטיחה בו החוקרת, ״רפי איתן מת״. הוא הציע לה שתתקשר למשרדו או לביתו של איתן ואף מסר לה את מספרי הטלפון. היא סירבה לעשות זאת. כנראה שהחוקרת הנמרצת התבלבלה ומן הסתם חשבה על הרמטכ״ל רפאל (רפול) איתן, שאכן נפטר לפני כמה שנים. אך רפי איתן שהיה גם חבר כנסת, מנהיג מפלגת הגמלאים ושר בממשלת ישראל, חי, נושם ובועט במלוא צלילותו גם בגיל 89. עד 120.
מדינת ישראל, שמתלוננת השכם והערב על תופעות של גזענות כלפי יהודים במקומות שונים בעולם, שקובלת כי מדינות אירופה נוקטות לעתים גישה עוינת כלפי ישראל, עושה כנראה הכל כדי לספק שוב ושוב ראיות, ועוד בשער הכניסה אליה, בחלון הראווה שלה, עד שהדימוי שיצא לה כמדינה סגורה, ששרויה בפרנויה בכל הקשור לשאלות ביטחון ושהקימה דת חדשה - דת ביטחון - אכן נכון.
למרבה המזל, ניחן בלהיטי בחוש הומור ובגישה נונשלנטית. הוא החליט שלא להגיש תלונה ומתייחס לתקרית בסלחנות.